אישה כבת ארבעים נוסעת עם זוג ידידים לסוף שבוע בבקתה באלפים האוסטרים ולמחרת בבוקר מגלה באֵימה שקיר שקוף ובלתי חדיר התייצב בינה ובין שאר העולם. מצידו האחד של הקיר קפאו והתאבנו כל היצורים החיים, ומצידו האחר נותרה היא יחד עם הכלב המסור של בעלי הבקתה.

אבל זהו אינו סיפור הישרדות. זהו רומן סוחף שאפשר לקרוא בכמה אופנים – כרומן פוסט-אפוקליפטי, מהז'אנרים הפופולריים מאז המחצית השנייה של המאה ה-20, המאפשר פרשנויות אלגוריות מגוונות; כרומן פמיניסטי המעלה שאלות כמו מהי אישה בעולם ללא גברים ומה טיבה של אימהות; וכיצירה העוסקת ביחסי אדם-חיה, במיוחד לאור היחס האמביוולנטי של הגיבורה לחיות – אלה שהיא נאלצת להרוג, ואלה שלמענן היא הורגת.         

    » הקיר

רומן על הגירה שלא ברור איפה ראשיתו, הקורא הוא שיחליט מאיזה צד להתחיל לקרוא אותו! לילי היא צעירה אוסטרלית ממוצא אסיאתי מעורפל שמבלה שנה בצרפת בשנות השמונים, שם היא מלמדת אנגלית בתיכון, וכל החיים והאפשרויות עוד לפניה, ולייל הוא גבר בגיל העמידה, שהיגר לפני שנים לאוסטרליה ממדינה אסיאתית לא ידועה, ועורך חשבון נפש עם עצמו אי שם בעתיד הקרוב מאוד.
שני הסיפורים, הכרוכים בעדינות זה בזה, מתארים בשנינות, בכאב ובהומור את התלישות והניכור של מהגרים, מצליחים ככל שיהיו, ואת ההתמודדות עם שלוש המפלצות המפחידות המשחרות לטרף בכל מקום: גזענות, מיזוגניה וגילנות.         

    » מפלצות מפחידות

האחרון הוא הרומן שתמר גלבץ הספיקה להשלים ממש לפני מותה, מתוך ידיעה שזה הספר האחרון שתכתוב. מצד אחד אהבה גדולה, בלתי צפויה, מערבולת של רגשות סוערים, "רק אהבה, ענן של אהבה, שמיכת פוך של אהבה... אהבה בלי שום מסביב", ומצד שני מאבק בשובה של המחלה מתוך תשוקה אדירה לחיים, גם כאשר הם מציבים אתגרים קשים במיוחד, והתמודדות פקוחת עיניים עם מה שממתין מעבר להם.         

    » האחרון

שנים טובות הוא רומן מכתבים ייחודי - רצף של איגרות "שנה טובה" הנפרש על פני חיים שלמים במרווחים קבועים של שנה אחת.

לאה, צעירה יפה, נוסעת בקיץ 1967 לנסות את מזלה באמריקה וכותבת לחברותיה מהסמינר פעם בשנה, לקראת ראש השנה. באמריקה לאה מגלה שהחיפוש אחר האושר והעושר מתעתע: גברים מחזרים אחריה, ושוברים את ליבה. גם החלומות על התבססות כלכלית נתקלים, שוב ושוב, באותה מציאות: הרחובות אינם מרוצפים זהב.         

    » שנים טובות