"זה היה רעיון של יוני, שהוא כל-כך שונה ממני, והרפתקן, וסודי, וזהה. וזה היה שייך לתקופה ההיא של איחודנו, וכעסינו, ובלבולינו. כאילו נקרע מסך מעל העולם, והמציאות נחשפה במלוא עוצמתה וכאבה ואפסותה. וכל-כך הרבה שאלות, וכל-כך הרבה תשובות לשאלות שמעולם לא נשאלו. והכל בבת אחת. פתאום אנחנו שניים. תאומים שונים זהים. ושלל אפשרויות. והחלטה ברורה, פה אחד - לא מסַפּרים."

יוני ודני, גיבורי פרסה וכינור, הם תאומים זהים שהופרדו זמן קצר אחר שנולדו, עד שפגישה מקרית איחדה אותם מחדש. סביב הגרעין הסיפורי הזה רוקם ערן בר-גיל רומן עמוק, עוצר נשימה בשיאיו, מפוכח וחכם, מלא רגש והשראה, שעוסק בכמה משאלות החיים היסודיות ביותר: בבדידות, במה שמסתתר מעבר לה, ובחלום האנושי העתיק לגלות את דמותך, ואפילו את נפשך, משתקפת מחוצה לך - באדם אחר, במוזיקה, ביצירת אמנות, באהבה.

חוכמת הסיפור של ערן בר-גיל מתגלה גם במבנה המיוחד של הרומן. הוא מסופר כמעט כולו, פרט לפרק הפתיחה, בשני קולות שונים - קולותיהם של יוני ודני - המגוללים שני סיפורים נפרדים שסוחפים את הקורא כל אחד לכיוונו, עד ששני הקולות נמסכים לפתע, הופכים לדואט, ושתי העלילות מתהפכות ומתמזגות זו בזו בעוצמה מפתיעה.