חיפוש ספר
גודל אות גדול יותר גודל אות גדול  גודל אות רגיל
  » כל הספרים
  » ספרות מקור
  » ספרות מתורגמת
  » עיון
  » מסעות
  » שירה
  » אוכל
  » ילדים
  » אמנות
  » כל הסופרים
  » סופרים ישראלים
  » סופרים מתורגמים
  » על הסדרה
  » ספרי הסדרה
  » סופרי הסדרה
   

כל הטקסט להלן לקוח כלשונו (תוך השמטות וקיצורים) מספרו של יהודה אטלס ילדים גדולים (כרך ב', האמריקאים, ידיעות אחרונות ספרי משכל):

וויליאם סטונהיל סרויאן (1981-1908), בנם הרביעי של זוג מהגרים ארמני, נולד בפְרֶסְנוֹ, קליפורניה. בן ארבע התייתם מאביו, שהיה מטיף דתי ומשורר. שנים אחדות שהה בבית-יתומים. נזרק מכמה בתי-ספר. נהג לכתוב סיפורים קצרים מגיל שמונה. בן 12 יצא לעבוד. היה נער-שליח, נושא מיברקים, פועל בחווה. בני משפחתו סיפרו, מאוחר יותר, שכבר בגיל צעיר החליט להקדיש חייו לכתיבה דווקא, "מפני שלא ידע לצייר, לכייר, לפסל, לשיר, לשחק או להלחין". החל מפרסם רשימות וסיפורים קצרים בעיתון בוסטוני, ואחר בעיתונים ובכתבי-עת אחרים. סיפוריו הראשונים כונסו בספר הצעיר הנועז על הטרפז המעופף (1934), והפכו אותו בן-לילה לסנסציה ספרותית.

בזכות ספר זה, ובזכות הבאים אחריו, הוא נעשה אחד הסופרים הידועים והנחשבים ביותר באמריקה ומחוצה לה. בשנות השלושים, הארבעים והחמישים כתב ופירסם מאות סיפורים קצרים, וכן מחזות, נובלות, זיכרונות ומאמרים. ב-1939 הפך מחזה שלו, לבי במרומי ההרים (תרגום חופשי), להצלחה רבתי בברודוויי. כתביו תורגמו ליותר מתריסר שפות ונקראו על-ידי מיליונים, בכל רחבי העולם. התרבות והמורשת הארמנית והגלות הארמנית היו לסרויאן נושא ומקור השראה. במיוחד בולט הדבר בספרים שמי ארם (1940) והקומדיה האנושית (1943). זה האחרון הפך גם לסרט. לא היה עוד אדם, שהביא את ההוויה הארמנית ואת התוגה הארמנית לתודעת העולם הרחב, כמו סרויאן. "אני בן לעם מעוּנה, עתיק מהרומאים, מהמצרים, מהבבלים ומהיהודים," נהג לומר.

היה לו כושר-כתיבה מדהים. היה כותב בקלילות ובמהירות, ובמה שנראה כחוסר-התלבטות. אמרו עליו, שהוא מסוגל לכתוב כל יום סיפור או מחזה חדש. מבקר ה"ניו-יורקר" כתב עליו ש"הוא כמו פסנתרן לוהט וטוב, שממשיך לנגן לעצמו ככל העולה על רוחו, אחרי שכולם הלכו הביתה." תהילתו והצלחתו, כבר בגיל צעיר, סיחררו את ראשו. לא פעם שמעו אותו אומר, שהוא גדול סופריה של אמריקה והכישרון המקורי היחיד שבה. לעתים הציג עצמו כגדול סופרי העולם. כשמישהו הטיל בכך ספק, הוא הפך לאויבו. יחד עם זאת, הרבה להתאונן על המו"לים העושקים את הסופרים ועל קשי הכתיבה. "כתיבה," אמר פעם, "היא הדרך הקשה ביותר להתפרנס, חוץ, אולי, מהיאבקות חופשית עם תנינים."

הקומדיה האנושית הפך לרב-מכר, וחברת מ.ג.מ. הזמינה אותו בבהילות לכתוב את התסריט לסרט שייעשה על-פיו. הוא לא הסתפק בכך ורצה גם לביים. מנהלי מ.ג.מ. לא היו מאושרים מהתסריט ועוד פחות התלהבו מכישרון הבימוי שלו. יצא לו בהוליווד שם של "עושה-צרות מקצועי, פציפיסט וקומוניסט". גם הוא לא חסך את שבט לשונו מתעשיית הסרטים. "מה שמשעשע בעסקי הקולנוע," אמר, "הוא המספר העצום של הלא-כלומים, שמתאגדים לעשות דברים שאפילו אחרון האידיוטים לא היה רוצה לעשותם." את הוליווד עזב לבסוף בחרי-אף. בתסריט פרי עטו של הקומדיה האנושית נעשו שינויים מפליגים, ושמו כלל לא הופיע עליו כתסריטאי, מה שלא הפריע לאקדמיה לקולנוע להעניק לו עליו את פרס האוסקר.

עוד לפני פרשת מ.ג.מ. פגש סרויאן את קארול מרקוס, שחקנית ניו-יורקית צעירה, בת למשפחה עשירה. "הוא היה יפהפה, רומנטי ונראה כמו גנגסטר מהסרטים. התאהבתי בו ולא העזתי לגלות לו שאני קטינה," כתבה לימים. דבר נוסף שלא גילתה לו בשלב ההוא - שהיא יהודייה. במשפחת סרויאן לא אהבו יהודים ונהגו להחליף ליד השולחן הלצות והערות אנטישמיות ארסיות. באמצע 1942, כשהיה הרומן ביניהם עדיין טרי למדי, ניחתה עליו מכה, שניסה בכל כוחו להימלט מפניה: הוא גויס בעל כורחו לצבא ארצות הברית, שחבר אז לבעלות-הברית במלחמה נגד הנאצים והיפאנים. בצבא שובץ לחיל-הקשר וצורף לאנשי קולנוע, שהפיקו סרטי-הסברה עבור הצבא.

"הוא היה חייל רע," יספר עליו כעבור זמן עמית מהצבא, "מדיו היו מגוהצים תמיד ונעליו מצוחצחות, אבל הוא לא רצה להיות חייל, לעג למדריכים ולהרצאות שלהם ועשה צחוק מהמומחים הצבאיים." אחרי שהִתחלה, אושפז להסתכלות בבית-חולים פסיכיאטרי וּועדה רפואית קבעה כי הוא מתחזה למטורף. בינתיים נולד בנו ארם ומחזה שלו, שהועלה בברודוויי, נכשל כישלון חרוץ. הן בבסיס והן בחברת אשתו הוא היה במתח מתמיד, נתון מדי פעם להתקפי חרדה ולהתפרצויות זעם. קודם הפלישה לנורמנדי נשלח עם יחידת ההסרטה לאנגליה, שם נפגש עם ברנרד שו והתקוטט עם המינגוויי. בשלב מסוים הציע לצבא עיסקה: הוא יכתוב עבורו ספר על חיי החיילים ותמורת זאת יישלח לחופשת-בית. הספר אמנם נכתב, כונה על-ידי הוועדה שבדקה אותו "שערורייה", נפסל - והעיסקה בוטלה.

ספרו הרפתקאות ווזלי ג'קסון, שיצא בקיץ 46', התקבל באיבה גלויה על-ידי הקהל והמבקרים כאחד. הקורא האמריקאי לא היה בשל עדיין לספרים נשכניים, "אנטי-פטריוטיים", שמותחים על הצבא ביקורת, חושפים את פגמיו ואת טימטומו ועושים ממנו צחוק. וזה בדיוק מה שסרויאן עשה. את אחת הביקורות על הספר כתב אירווין שו, מי שחלק עם סרויאן חדר בלונדון. "285 עמודים גדושים - ולזַמָּר המתקתק מפְּרֶסְנוֹ אין אפילו מילה אחת טובה על הכוחות ששיחררו את אירופה מעול הנאצים," כתב.

כעבור שנים כתב ארם, בנו של סרויאן, שהפך לסופר ידוע בפני עצמו, שני ספרים, שבהם שפך אור אכזרי על מערכת היחסים בינו לבין אביו. ארם מתאר אב קשוח, רודני, שקוע בעצמו, שכל מה שמעסיק אותו הוא הקריירה שלו, הכיבודים שבאים בעקבותיה, וכסף. "הוא היה אמן מפורסם, שהמונים העריצו בכל העולם, אולם הוא-עצמו לא אהב ולא היה אהוב על-ידי איש", כתב. הוא מצטט גם את אמו, שאמרה, כי סרויאן היה "אומלל מבחינה רגשית ולא מסוגל לאהבה". בשכבו על ערש דווי, חולה בסרטן הערמונית ומסרב לקבל טיפול, באה בתו לבקרו . הוא סירב לאכול את הארוחה שהגישה לו וגירש אותה בצעקות: "באת לנצל את מותי? תגידי גם לאחיך שלא יבוא, שלא יכתוב ושלא יטלפן. תגידי לו שאם יבוא, זה יהרוג אותי".

סרויאן מת בפרסנו ב-1981. בן 72 היה במותו. ליד מיטתו היו, למרות הכל, בנו, בתו ונכדתו. היו שם אפילו, ברגע האחרון, חיבוק הדדי (עם ארם) ונשיקה (מהנכדה). בצוואתו לא הוריש פרוטה לבנו ולבתו. את כל כספו, 150 אלף דולר במזומן, את רכושו ואת כל תמלוגיו העתידיים ציווה לקרן מיוחדת "לחקר סרויאן ויצירתו". הוא הוריש, איפוא, את כל אשר היה לו, כדברי בנו, "לעצמו, לשמו ולזכרו".

 

שם הספר: הרפתקאותיו של ווזלי ג'קסון
שם המחבר: וויליאם סרויאן

The Adventures of Wesley Jackson
by William Saroyan

תירגם מאנגלית: ינץ לוי
מהדורה ראשונה, מאי 2004
מספר עמודים: 346
פורמט: 13.5X21 ס"מ
כריכה: רכה
על העטיפה:
איור מאת מילטון קניף
עיצוב: תמיר להב-רדלמסר

מחיר מומלץ: 81 ₪
מסת"ב 965-7120-36-5
דאנאקוד: 497-1047


שתפו ספר זה עם החברים