הן יפות כל-כך. כל אחת ואחת מהן משכה בצורה אחרת את לורנס בריוומן, גיבור ספרו של לאונרד כהן, וגופן חי בזיכרונו לעד. ליסה, הילדה בשמלה הצהובה; ברטה החלילנית, שרועה בשלג אחרי שנפלה מעץ התפוחים; תמרה, על ירכיה הגדולות והנדיבות; הת'ר הישֵנה והצייתנית, מאפין, נורמה, פטרישיה, אן, ושֶל האריסטוקרטית: שיערה השחור, אהבתה המושלמת.

הרומן הראשון של לאונרד כהן, שראה אור ב-1963, הוא סיפור התבגרות עתיר סממנים אוטוביוגרפיים. לורנס בריוומן הוא משורר יהודי-קנדי צעיר עם גיטרה, הטרוד בפיענוח הנשים שסביבו ובכיבושן, ובניסיונות בלתי נלאים להבין את העולם ולתפוס בו את מקומו. משחקי הילדות, פנטזיות של מלחמה ומין, מפנים את מקומם למסע בלתי פוסק בחיפוש אחר השיר הנכון, החברות האמיתית והאהבה הגדולה - מסע רצוף בגידות, תהיות, חרטות ותקווה.

אוהביו של לאונרד כהן, המשורר והזמר הגדול, ישמחו לגלות בספר הנוגע ללב הזה, שהוכתר כאחד מעשרת הרומנים הקנדיים הגדולים של המאה העשרים, את הזרעים הראשונים ליצירתו המאוחרת.