ביקורות וקישורים

"הפרקים שב"מסע אל הים" חוגגים את החיים באופן מקורי מאוד וחד-פעמי, בדרכה של משוררת שמצליחה לעשות משהו כמעט בלתי אפשרי, שלשמו דרוש ניצוץ של גאונות, החיאה ויצירה מחדש של התודעה הילדותית האנימיסטית והאופן המיוחד שבו היא תופשת את סביבתה... ואולי לא די בקריאה אחת כדי להבין ולחוש את יופיה של השירה הזאת בפרוזה... רנה ליטווין לא רק עשתה כאן עבודת תרגום נהדרת, אלא גם עבודת מחקר נרחבת ועמוקה, עבודה שמתוך אהבה."
רות אלמוג, הארץ, תרבות וספרות, 9.5.08

"סיפור צמיחתה של נפש גדולה, כישרון גדול, מתוך ילדה רבת דמיון... צווטאייבה טועמת את המלים, אוכלת אותן, מריחה אותן, מפרקת אותן ומרכיבה אותן מחדש בשמחה ילדותית מדבקת. יש הרגשה שאילו גם היתה יכולה ללבוש אותן, לנעול אותן, לתפור לעצמה מהן מעילים ולהסתרק בהן, היתה עושה זאת ללא היסוס."
מרינה גרוסלרנר, הארץ (ספרים) 05/06/07

"פרוזה שהיא שירה גדולה...רנה ליטוין, מבכירי המתרגמים שלנו,
עשתה עבודה נאמנה וטובה מאוד בבחירותיה ובתרגומה."
סיון בסקין, מעריב 18/05/07

"אי אפשר להתעלם מהדמיון בין 'המסע אל הים' ובין 'בעקבות הזמן האבוד' של הצרפתי, בן זמנה, מרסל פרוסט; ו'דבר זיכרון' קובץ זכרונותיו של ולדימיר נבוקוב... הסגנון המתנשם והמבקש להכיל בפסקה אחת עולם ומלואו; נוכחות החושים; הקפלים הפנימיים של המשמעויות... אבל מה ששובה את הלב הוא התיאור החי מלא ההומור, של צווטאייבה." "אין דרך אחרת לתאר את עבודתה של רנה ליטוין מלבד מדהימה..."
מאשה צור-גלוזמן, טיים אאוט, 26/04/07

"...בחירתה ותרגומה של רנה ליטוין מצוינים... הדובדבן שבמגדנית זו, לטעמי, הוא פרק הזכרונות 'פושקין שלי': שחזור נפלא של 'איך נתרקם פושקין בחיי', החל בחדר אמא, בתמונת הדו-קרב הנודעת ובבטן (שבה נורה פושקין) וכלה בחזהו, ובים. וכאן נסתום ולא נפרש, מפני שצר לקלקל את ההפתעות וההנאות הצפונות בטקסט זה, ובכל האחרים שבספר היפה הזה.

"חשוב כאן עוד עניין אחד, שכבר עמדה עליו, בהקשרה של צווטאייבה, סוזן סונטאג: לא כל פרוזה שכותב משורר היא פרוזה של משורר. אבל זו של צווטאייבה, ובמיוחד במבחרה של רנה ליטוין - כן, במובהק. עד כדי כך 'משוררית' הפרוזה הזאת, שיש בה משהו - איך נאמר - בראש ובראשונה לצעירים. אבל זה מיטב החן שבה, והוא רב ומענג."
עמינדב דיקמן, ידיעות אחרונות (מוסף הספרות), 23/02/07  » לכתבה המלאה