חיפוש ספר
גודל אות גדול יותר גודל אות גדול  גודל אות רגיל
  » כל הספרים
  » ספרות מקור
  » ספרות מתורגמת
  » עיון
  » מסעות
  » שירה
  » אוכל
  » ילדים
  » אמנות
  » כל הסופרים
  » סופרים ישראלים
  » סופרים מתורגמים
  » על הסדרה
  » ספרי הסדרה
  » סופרי הסדרה
 

דיוקנים עצמיים | אריאל הירשפלד
סידרת הדיוקנים העצמיים של תמיר להב-רדלמסר אינה עוסקת במשלח ידו ובאמנותו, אלא היא סידרת דיוקנים אקספרסיבית במיוחד, שבה מודל אחד משמש בכל התמונות. בסידרה הזו לא התנוחה או הקומפוזיציה, אלא גופו ובעיקר הבעת פניו של האמן, הם הנושא העובר מתמונה לתמונה בווריאציות דרמטיות ביותר. המודוס השולט בסידרה הזאת הוא המודוס הגרוטסקי. אבל הגרוטסקה אינה המטרה אלא סוג של כישלון מובנה. משום שעיקרה של סידרת הדיוקנים הללו הוא בחיפוש אחר דמות היגון.

פניו החתומים, החמורים, של האמן, אינם מצליחים להתכחש להבעת היגון שעליהם, והעיניים משוועות מתוכם בכאב. הפנים הללו עוברים מתמונה לתמונה כבמצעד תחפושות, מחפשים דימוי הולם למצב-הנפש הרוחש מתחת לפני הדברים. דימויים רבים נוגעים בהיעדר, באובדן משמעות, בכריתה ובחסימה: האמן יושב עירום בתוך ארגז גדול של תה ציילוני. האמן יושב לשולחן שעליו שלושה ראשי ארטישוק ופיו חסום במסכת מנתחים. האמן מונח כמת על הרצפה וזר פרחים מונח למראשותיו. אלה רק שלושה כיוונים של כריתה בין עשרות: מן ההקשר הרגשי, מן המזון וההנאה, מן החיים. אבל עיקר כוחה של הסידרה הוא בדימויי הבדידות החזקים שהיא מציגה. לאו דווקא בתמונה שבה נרמז מקומו של זולת נעדר, אלא במיגוון של תפאורות והקשרים הרומזים לחיים שוקקים, לחגיגות, והן פועלות בהיפוך - כזר הפרחים הילדותי המעטר את ראש האמן היושב עירום לבדו, בהבעת ילד שנעזב לאינסוף, או האמן הניצב עירום במרכזו של מעגל דגלי המדינה.

האמן עומד נשען בפניו על מוט עץ. החיכוך האלים בין הלחי והמוט אינו חיכוך מטאפורי ואינו הזיה. האפשרות הנכונה נרמזת: הישענות כזו תיתכן על אדם קרוב, ואז הייתה זו תמונה של אושר. מתוך ההיעדר צץ מוט עץ ומגלם משהו מטעמו הנפשי של האדם שהוא כטעם הלחי הנשענת על מוט עץ. האמן יושב, לבוש בבד דמוי חצאית ופטמותיו חבושות כאילו היו פצעים. תנועת ידיו מזכירה תנועת אם האוחזת תינוק בחיקה. אין תינוק. האמן שבא במקומה אינו יכול להיניק. לא משום שהוא גבר, אלא משום ששדיו נכרתו, ובמקום פטמות נותרו פצעים. הגבר נכרת מהיותו אישה, נכרת מן האפשרות להיניק.

סידרת הדיוקנים העצמיים חושפת משהו מן התשתית המכאיבה שביסוד הפואטיקה של ל"ר, שבשאר הסדרות מבצבצת בדרכים עקיפות בלבד. עצם הסידרתיות מזדהר כאן כיסוד הצומח מטראומה. אלא שהטראומה היא קדמונית וראשונית מכדי שתוכל להפוך לדימוי אחד המסוגל להביעה. הדיוקנים העצמיים חגים סביב משהו כפרפר סביב שלהבת, כמהים להתקרב ונזהרים מלהתקרב כמפני אש שורפת. החזרה, כפי שתיארה זאת ג'וליה קריסטבה בעבודתה הגדולה על הדימיון המלנכולי, "השמש השחורה", היא הקשר הכפייתי שבין הילד הנטוש לבין פצע הנטישה הפעור בו. הפצע, שבהיעדר האם הנוטשת, הופך למעין תחליף שלה; תחליף שגם אִם משמעותו הפוכה מזו של האֵם (הוא אינו מיניק ואינו מעניק חיים אלא נוטלם), הוא עדיין הדבר הקרוב ביותר לנוכחותה החסרה, ולכן הוא בא על מקומה. יותר מכך: הוא מייצגה של האם לאחר היעלמה. או כדבריה של רונית מטלון על סידרותיו של ל"ר: "הסידרתיות מחזירה את הדבר לזיכרון המצלם. הזיכרון שהוא כשלעצמו נשאר ריבוע ריק."

תמיר ל"ר מתייחס למילה "עצמי" בצירוף "דיוקן עצמי" ברצינות גמורה. הדיוקן העצמי שלו אינו מעוניין בפרסונה התרבותית שלו כאמן ולא בזהותו הלאומית או המיגדרית, ולא ב"אני" הפרוידיאני, אלא ב"עצמי", אותו יסוד פנימי הקודם לכל אלה, שיש המכנים אותו "נפש" ויש המכנים אותו תודעת-האני. נטייתו של ל"ר למיון ולסיווג מובילה אותו למידור הנושאים בסדרות ולטיפול שיטתי בכל מודוס נפשי והכרתי. ה"עצמי" הניבט בסידרה הזו אינו נוכח, למשל, בסידרה המוקדשת ליחסי אמן-מודל, שבה הפרסונה המקצועית היא העיקר.

 

שם הספר: גוף שני רבים
מאת: תמיר להב-רדלמסר
מסות: אריאל הירשפלד
עריכת צילום: פראנס לבה-נדב

הספר ראה אור בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות,
מהדורה ראשונה, יוני 2009
מספר עמודים: 168
פורמט: 23.8X27.5 ס"מ
הדפסת איכות, נייר משובח
כריכה: קשה
עיצוב הספר והעטיפה: תמיר להב-רדלמסר, על חזית העטיפה: דיוקן עצמי

מחיר מומלץ: 129 ₪
מסת"ב 978-965-13-2026-2
דאנאקוד: 497-1130





שתפו ספר זה עם החברים



ספרי חרגול ניתנים לרכישה ישירה באתר האינטרנט של הוצאת מודן ובכל חנויות הספרים המקוונות.