לא סתם קוראים האוהדים "מל-ח-מה". כדורגל זה אף פעם לא רק כדורגל, וגם לא סתם הספורט הכי פופולרי בעולם. במאה השנים, פחות או יותר, שמשחקים אותו בזירה הבינלאומית, הכדורגל הצית מלחמות וכיבה אותן, שימש מוקד לגאווה או חרפה, חידד זהויות קולקטיביות, היה כלי משחק בידי דיקטטורים ומאפיונרים, גילגל מיליארדי דולרים, וריתק מיליארדי צופים.

חוקי המשחק הם אולי אותם חוקים בכל מקום, אבל זה לא נראה אותו דבר: כי פרט לחוקים אין הרבה מהמשותף לשיממון ההגנתי של איטליה, למשל, ולריקוד התזזיתי ועתיר הדמיון של ברזיל בימיו של פלה הגדול. וצריך גם כסף, במיוחד אם מדובר במדינה אפריקאית שלא מצליחה לרכוש כרטיסי טיסה לנבחרת שלה. סיימון קופר יצא למסע של שנה ב-22 מדינות, מווילנה למוסקבה, מאמסטרדם לריו וליוהנסבורג, ומגלאזגו לבוסטון. הוא פגש מאמנים ושחקנים, מנהלים ואוהדים, גנרלים ועסקנים, ותמיד ניסה לפצח את חידת הקשר בין המשחק לבין הפוליטיקה והתרבות, ומה בעצם גורם למדינות שונות לשחק באופן שונה כל-כך משחק פשוט כל-כך. אבל קופר הוא לא הגיגן בפרוטה. השאלות שלו ממוקדות, הפרוזה מדויקת, עצבנית, חריפה ומצחיקה עד דמעות, והסיפור העולמי שלו הוא הפתעה מרעננת לכל חובבי הכדורגל, אבל לא רק להם.