זה סיפור פשוט. ומוכר. גבר עוזב אשה. וילדה. ובית. עשרים שנה יחד, והוא מודיע שהוא הולך. לא טוב לו איתה. ממש לא טוב לו. היא מנסה לעצור אותו. לחסום. היא מתחננת. ומתחנחנת. ומפצירה. ובוכה. ומשדלת. ומשתדלת. וכלום לא עוזר. לוטובלו שוכר לו דירה ועוקר אליה. היא נשארת לבד ולומדת להכיר את עצמה. ולומדת לחיות. בלעדיו. ומתעוררת לחיים.

מה בדיוק קורה שם מרגע שהוא מכריז שלוטובלו ועד שהוא טורק והולך? ומה קורה אחרי, כשהיא נשארת לבדה? מה היא עושה שם בבית, בתחתונים ובלי אף דקת שינה, יום יום, שעה שעה, בוקר בוקר ולילה לילה? איך נראים החיים ביחד בזמן הספירה לאחור, ברגעים האחרונים, בדקות שנותרו, איך נראה הסוף של הסוף ואיך נראית ההתחלה מחדש?

האם היא מחכה שינעץ יום אחד את המפתח בדלת ויחזור אליה כאילו כלום? האם תדע אהבה אחרת, גדולה ורוגשת כמו זו שאבדה לה?

ספרי תמר גלבץ בהוצאת חרגול:
 »את בתקופה טובה
 » המתים והחיים מאוד
 »האחרון