פרק מתוך הספר

© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד ולהוצאת חרגול, 2008 

אולי שאמא תמות כבר, חושבת ריטה בעודה חבוקה בין זרועותיו של רונן סוויסה בחדר השינה המצופה באריחי זהב בביתו שבסביון, ועיניה צופות בפסל הזהב הניצב בגינה הנשקפת מן החלון. הפסל, הנושא את דיוקנו המצודד של בן-זוגה החדש, יורק מפיו שמפניה הנקווית בבריכת דגי הפיראנה שנשכו פעם את לשונו של כלב הדוברמן, "גבר" שמו, שסבר לתומו כי לא צפויה לו כל סכנה אם ילקק מעט מהשמפניה הניגרת כדי להרוות את צימאונו ביום חם ולח, ורונן אומר שמאז הוא נובח כמו קוקסינל. 

ריטה חייבת לקום. יש לה שיעור משחק מול מצלמה בבית-הספר למשחק מול מצלמה של המאפרת לשעבר קיקי. קיקי צופה שבקרוב, בקרוב מאוד, תהיה ריטה בשלה לקבלת תפקידה הראשון בטלנובלה. היא כבר מפעילה קשרים, זורקת מילה פה ושם, מתוך תקווה כנה שריטה תהיה הלקוחה הראשונה שלה בסוכנות הטאלנטים שהיא מקימה עם בעלה, השף שקד בּוֹנְפִיס.

באמת היה עדיף שאמא תמות, חושבת ריטה, לפני שכל הקטע עם אבא והמאהבת הצעירה בלונדון יתפוצץ לה, ובעקבות זאת לי, בפרצוף. הנומרולוג של ריטה מכפר ויתקין, תומי פז, לשעבר יואל בז', קבע שאם שמה של אמא של ריטה היה רינה היא כבר מזמן הייתה מאושפזת עם סרטן במעי הגס באסף הרופא, אבל נינה מסרבת בכל תוקף לשעות לעצת בתה ולשנות את שמה לרינה, בתואנה שזה שם של מורה לערבית בבית-ספר יסודי. לא שיש לה התנגדות עקרונית לשינוי שמה. כמו שהיא נוהגת לציין, הרי היא והשם נינה לא התחתנו חתונה קתולית. אלא שהיא מעדיפה את השם קלוֹדֶט, וריטה אמרה לה שעל גופתה המתה היא תשנה את שמה לקלודט, כי תומי פז קבע שאם נינה תיקרא קלודט היא תנחל הצלחה כבירה בעסקי ההילינג, וההצלחה הזאת תוסיף לה בריאות, כי היא תימנע באדיקות מאכילת קמח לבן ותאריך ימים לפחות עד גיל שמונים ושלוש, תלוי בהתפתחויות העתידיות בתחום הרפואה, תסריט שהוא בהחלט לא נוח לריטה.

כאן המקום להדגיש שיואל בז' היה רדיולוג לפני שחווה התגלות רוחנית כשעשה על האש בחוף טנטורה, התגלות שבעקבותיה עשה הסבה לנומרולוגיה. הוא לא גאה בעברו אבל גם לא מסתיר את זה. לכל אדם יש עבר, והקטע זה שלא צריך להתבוסס בו, אלא להביט קדימה ולסמן מטרות.

יתרה מזאת, ריטה עצמה לוטשת עינה לשם קלודט. תומי פז המליץ לה לשנות את שמה לקלודט למען תצלח דרכה בתחום המשחק מול מצלמה בטלנובלות. רונן סוויסה כבר לוחש באוזנה "קלודט" בכל פעם שהוא גומר בתוכה, וזה מדליק את שניהם לאללה. הסוד הקטן והמלוכלך של רונן סוויסה הוא שבכל פעם שהוא לוחש באוזנה של ריטה "קלודט" מופיעה בעיני רוחו דמותה של נינה, ורונן נוטה לייחס לכך חשיבות רבה מסיבות השמורות עימו לעולם ועד. לרונן סוויסה יש גם סוד גדול ומלוכלך אבל מוקדם מדי לדון בו, כי טרם גובש ההקשר שיעגן אותו בסביבה טעונה במשמעות, אם בכלל יתגבש אי-פעם הקשר זה, ודי לחכימא ברמיזא כמו שאמרו חכמינו.

על כל פנים, גם דני התעורר זה עתה בבית הגדול של משפחת הראל בשיכון דן, שבו מתגוררים כעת רק הוא ואמו, והוא תוהה מה יעשה היום כדי להכניס את שריר החיים שלו לכושר. בינתיים החליטה ריטה לקבוע עובדות בשטח במירוץ חסר הרחמים שהיא מנהלת מול אמה על גורל הקלודטיוּת. היא מתקשרת לדני ומבשרת לו שמעכשיו ועד להודעה חדשה, לתקופת ניסיון ואולי לתמיד ועד בכלל, השם החדש שלה הוא קלודט, ככה קוראים לה, ואפילו אם זה נשמע לו מוזר היא מבקשת ממנו שיעשה את המאמץ, כי מה זה כבר דורש ממנו, ויקרא לה קלודט, והוא גם יראה שברגע שהוא יתחיל לקרוא לה קלודט הוא יבין כמה השם הזה מתלבש עליה טוב ומתאים לה, ובכלל היא מרגישה כאילו תמיד קראו לה קלודט, זה השם שחקוק על לוח ליבה, היא לא אומרת "לוח ליבי", זה כנראה היה שמה בכל גלגוליה הקודמים ולמצער בגלגול האחרון, שהיה לכל הדעות ולפי כל העדויות שמצויות בידה מוצלח ביותר ואולי אפילו הכי טוב שהיה לה אי-פעם, היא הייתה פעילת רזיסטנס וריגלה עבור בעלות הברית באמצעות מציצות לפקיד בכיר במשטר וישי, ואם מישהו היה יודע מזה כאן היו מציעים לה להדליק משואה ביום העצמאות ומקדישים לה איזה קיר ביד ושם, לא משנה, בכל אופן, שיקרא לה קלודט אבל כשאמא נמצאת בסביבה שיקרא לה ריטה, כי היא לא רוצה בינתיים שאמא תדע מזה, כי גם אמא החליטה פתאום שהיא קלודט, ואם הוא יקרא לה קלודט ליד אמא היא תהרוג אותו.

ריטה נוסעת לשיעור משחק מול מצלמה אצל קיקי שאומרת שיש לה עור פנים נפלא, ממש כמו של תינוק, זה טוב מאוד לטלנובלה, ורונן סוויסה עומד בחלוק משי בגינה וזורק לדגי הפיראנה שלו נתחים מסטייק פילה נא שהוא בוצע באצבעותיו. הדוברמן גבר מלקלק את אצבעותיו ומתחנן לקבל קצת מהסטייק, מזיל ריר ונובח בקול הצרוד והצורמני הזה שלו, ממש כמו קוקסינל. נינה משקה את הפרחים בגינה שאותם היא מטפחת באהבה ובגאווה ראויים לציון, ודני נשאר במיטה עד אחר הצהריים ואז הוא קם ונוסע ללונה פארק.

בעיקרון, אסור לדני ללכת ללונה פארק. הלונה פארק הוא חלק מהבעיה שלו. ובכל זאת, הנה הוא בלונה פארק, מספר לעצמו שיהיה בסדר. דבר ראשון, כמו תמיד, הוא נעמד בתור לגלגל הענק, שבלונה פארק בתל-אביב הוא בכלל לא ענק אלא די קטן וישן. כשהקרונית שלו משלימה חצי הקפה ונעצרת בפסגה, אוחז דני במעקה החלוד ומקפיד לא להביט לקרקע ואף נמנע מלהשקיף על הנוף, אלא נועץ מבט ברצפת הקרונית כאילו אבד לו שם מטבע של שקל. שכן זאת יש לדעת, דני סובל מוורטיגו, ואפילו על סולם נמוך הוא לא מסוגל לעמוד כדי להחליף נורה. אבל הגלגל "הענק" – דני מסמן מרכאות כפולות סביב שם התואר במוחו – אינו אתגר של ממש לסובל מוורטיגו, והוא לא מסוגל לספק לדני את פרץ האדרנלין, הזיעה הקרה ופחד האלוהים שלהם הוא כמה כל-כך.

וכך, אחרי שיטוט חסר מטרה ומעט מעורר חשד באור הדמדומים ואכילת שלושה מקלות של צמר גפן מתוק שכבר מעורר בו את הקבס המיוחל, הוא נעמד בתור לרכבת ההרים, אהובת נפשו. בעודו ממתין הוא מביט מבועת בקרוניות המטפסות אט-אט במעלה המסילה ולאחר מכן גולשות ודוהרות במורדה. הוא מבקש לנוס על נפשו, לנוס כל עוד רוחו בו. אבל משהו חזק ממנו מחזיק אותו שם, והוא כורה אוזנו לפטפטת הנרגשת של הילדים, ללהג המבעבע שמטפטף על אוזנו כמו חומצה. ובבוא העת, ברגליים כושלות וברכיים רועדות, הוא מתיישב לבד בקרונית שלו. למרות שהוא כבר מכיר בעל-פה את מסלול רכבת ההרים, ויודע לצפות מראש כל סיבוב, שעטה ועצירה מתוחה, הוא לא מסוגל להשקיט את עצביו הרופפים או לפייס את פחד האלוהים שנכנס בו.