עם תום מלחמת העולם השנייה חזר אנרי קישקה לבלגיה מולדתו. הוא נעצר על-ידי הגסטאפו כשהיה בן שש-עשרה, ושרד לא רק את אושוויץ ובוכנוואלד, אלא גם שורה של צעדות מוות. הניצול היחיד מבני משפחתו. עם שובו נשא אשה והקים משפחה, אך כניצולי שואה רבים אחרים נותר אסיר של זיכרונותיו, זיכרונות שלא מדברים עליהם. החיים בבית התנהלו בצל סיוטים מושתקים, חשבונות לא גמורים עם הנאצים ועם היטלר, ואימה חסרת שם השוררת בכל. בנו, מישל קישקה, אזר עוז לאחר שנים רבות והחליט להתמודד עם העבר, של אביו ושל כל בני המשפחה. באופן טבעי בחר לעשות זאת באיורים, אך בפעם הראשונה בחייו גם כתב, ומהחיבור הזה נוצר רומן גראפי יחיד במינו על זכר השואה. קישקה פורם את מסכת ההשתקות, מנסה להבין מה עמד מאחוריהן, חושף בגילוי לב ובהומור את הכאב המשפחתי הבין-דורי ומצליח להתפייס עם עצמו ועם אביו. הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא הוא יצירה מרגשת ורבת עוצמה.