פליקס פיליפס הוא מנהל פסטיבל תיאטרון מצליח בעיר קטנה בקנדה. הוא עומד להעלות את "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר – הפקה שלא נראתה כמותה מעולם, הצגה שתגרום לכל רואיה להחסיר נשימה, ואולי תפוגג במעט את ייסורי האבל של פליקס. אבל שותפיו של פליקס בוגדים בו בזדוניות ובערמומיות ומסלקים אותו מהזירה. פליקס פורש מהתיאטרון ומהעולם ומבלה את ימיו בבקתה נידחת במחשבות על נקמה. וזו נקרית על דרכו כשבבית הכלא הסמוך מחפשים מורה לספרות ותיאטרון. פליקס ותלמידיו האסירים יעלו את "הסערה". האם יצליחו בכוח הקסם של התיאטרון (וקצת עזרה טכנולוגית) לנקום בבוגדים? האם ההפקה החדשה תרפא את פצעי העבר המר והכאוב ותאפשר סוף-סוף לפליקס להשתחרר מהכלא הפנימי שהוא שרוי בו. זרע-רע, הרומן שמרגרט אטווד כתבה בהשראת "הסערה", מחזה רב קסם ורווי רגשי נקם, מוליך אותנו למסע עתיר הפתעות, ומעניק לנו מבט קצת אחר על שייקספיר, על תיאטרון בכלל, ועל נקמה, סליחה והתחלות חדשות.
מן הביקורת:
"מרגרט אטווד עיבדה מחדש את 'הסערה', אחד ממחזותיו האחרונים של שייקספיר, והצליחה לשמר מספיק מהמקור ובכל זאת לחדש... היא משלבת בצורה סוחפת בין עלילה מלאת יגון לרגעים קומיים ובין רצינות לקלות דעת"
יוענה גונן, מוסף ספרים, הארץ 20.12.19
"איזה ספר מענג! כמה הוא מבריק, מרתק, חכם, רב תהפוכות, מאלף! (ואיזה תרגום משובח!)"
עופרה עופר אורן, 28.5.19
"השמחה והצהלה מתרוננים מכל עמוד. מחווה רבת-קסם לשייקספיר."
הגרדיאן
"לא צריך להיות חסיד של שייקספיר כדי להתאהב בגירסה הזאת של 'הסערה'. ספר נפלא ומצחיק"
סיאטל בוק רוויו
"סיפור קורע לב כתוב נפלא, שזור בהומור.. "
ניו יורק טיימס
פרק מן הספר
© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור ולחרגול הוצאה לאור
יום רביעי, 13 במארס 2013
האורות באולם יורדים. הקהל משתתק.
על המסך השטוח הגדול: אותיות צהובות משוננות על רקע שחור:
הסערה
מאת ויליאם שייקספיר
בביצוע
שחקני כלא פלטשר
על המסך שלט בכתב יד שאותו מראה למצלמה הכרוז, הלבוש גלימת קטיפה סגולה קצרה. בידו האחרת קולמוס. שלט: סערה פתאומית.
כרוז: תכף יתברר, הים סוער,
הרוח מייללת, הנה הספינה צוללת,
מלחים צורחים והנוסעים בוכים:
איזה סיוט, כולנו פה נמות!
אבל לא הכל כזה פשוט,
שלא תהיה לכם טעות.
[מחייך]
הנה מתחילים.
[הוא מצביע בקולמוס. מעֲבר לרעם וברקים, עמוד ענן מסתחרר, צילום מסך מערוץ הטורנדו, תצלום גנרי של גלים בים. תצלום גנרי של גשם. קול של רוח שורקת.
המצלמה מתמקדת בצעצוע אמבטיה, סירת מפרשׂ המיטלטלת על גבי
וילון מקלחת פלסטי כחול המעוטר בציורי דגים. ידיים מתחת לווילון יוצרות את הגלים.
צילום תקריב של רב–המלחים בכובע גרב שחור. מחוץ לתמונה מתיזים עליו סילוני מים. הוא רטוב כולו.]
רב–המלחים: לכאן! לכאן!
קדימה, לעלות! או שנשקע במצולות!
מהר! מהר! צריך להיזהר!
בכל הכוח,
אין לאן לברוח,
איזה גשם! איזה רוח!
קפלו את כל המפרשׂים
אנחנו עוד שנייה טסים!
קולות מחוץ לפריים: כולנו נטבע פה!
רב–המלחים: לזוז! חפוז!
[חוטף דלי מים בפרצוף]
קולות מחוץ לפריים: תענה לי מיד!
אני לא סתם אחד!
רב–המלחים: בין הגלים אין אצילים!
הרוח והגשם לא מפְלים!
בוא שים יד
או שתסתלק מיד!
קולות מחוץ לפריים: אתה שיכור!
רב–המלחים: אתה חמור!
קולות מחוץ לפריים: בא יומנו!
קולות מחוץ לפריים: זה סופנו!
[צילום תקריב של אריאל בכובע ים כחול ובמשקפת סקי זוהרת, פניו צבועים כחול. הוא לובש מעיל גשם שקוף עשוי ניילון ועליו פרות משה
רבנו, דבורים ופרפרים. מאחורי כתפו השמאלית נראה צל מוזר. הוא צוחק בלי קול, מצביע למעלה ביד ימינו הנתונה בכפפת גומי כחולה. ברק,
רעם.]
קולות בחוץ: צריך להתפלל!
רב–המלחים: מה 'תה מיילל?
קולות: אנחנו שוקעים! אנחנו טובעים!
שלום למלך, זה הסוף!
קפוץ למים, שׂחה לחוף!
[אריאל נושא את פניו למרום וצוחק בחדווה. בכל אחת משתי כפפות הגומי הכחולות הוא מחזיק פנס מהבהב. המסך מחשיך.]
קול מהקהל: מה?
קול אחר: הפסקת חשמל.
קול אחר: זה בטח בגלל הסופה. נקרע איזה כבל בחוץ.
[אפלה גמורה. מהומה בחדר. צעקות. נשמעות יריות.]
קול מהקהל: מה קורה פה?
קולות מחוץ לחדר: נעילת תאים! נעילת תאים!
קול מהקהל: מי האחראי כאן?
[עוד שלוש יריות]
קול מתוך החדר: שקט! לא לזוז! לא להרים את הראש! להישאר במקומות!