פרק מן הספר

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור ולחרגול הוצאה לאור

א

שמש של בוקר אביב נאה הרעיפה חן ונועם על העיר לונדון. דומה שחומה המרענן הפיח נמרצוּת חדשה בפיקדילי, בתחבורה ובהולכי הרגל כאחד, נהגי אוטובוסים התלוצצו, ואפילו עווית השפתיים של המסיעים את אדוניהם פינתה מקום לחיוכים לא בלתי חביבים. שוטרים שרקו בעמדותיהם, לבלרים טיילו בדרכם לעבודה, קבצנים נטלו על עצמם לשכנע זרים גמורים לשאת בעול פרנסתם באותו עזוז אופטימי שמבדיל בין הצלחה וכישלון. היה זה אחד מאותם בקרים שמחים.

בדיוק בשעה תשע נפתחה דלת הבית מספר 7א ברחוב אראנדל, כיכר לסטר, ואיש צעיר יצא מהבית.

מכל המקומות בלונדון שיאה להם הביטוי "קופאים על שמריהם", אין מתאים לתיאור זה יותר מרחוב אראנדל, כיכר לסטר. כשהולכים במדרכה הצפונית של הכיכר, בנקודה שבה היא מתחברת לפיקדילי, אפשר רק בדוחק להבחין במיפתח הצר של הרחוב ללא מוצא.

יומם ולילה הנחשול האנושי גועש על פניו, ומתעלם ממנו. פחות מארבעים מטר אורכו, ואם כי יש בו שני מלונות, הם לא מלונות אופנתיים. רחוב אראנדל הוא אכן מקום שקופא על שמריו.

בצורתו רחוב אראנדל הוא בדיוק כמו כדי האבן השטוחים שמאחסנים בהם יין איטלקי מהמין הזול. הצוואר הצר שמוביל מכיכר לסטר נפתח בבת-אחת לחצר קטנה. בשני צדדים שלה יש מלונות, והצד השלישי כולו מגורים מרוהטים למי שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. את המגורים האלה עומדים להרוס בכל רגע בשם הקידמה על-מנת לפנות מקום למלון נוסף, אבל גורלם זה לעולם אינו מתממש, וכפי שהם עומדים כיום, סביר מאוד להניח שיעמדו כך עוד דורות.

הם מספקים חדרים בודדים בגודל ממוצע, ויש בהם מיטה שמוסתרת ביום מאחורי פרגוד חבוט, שולחן, כיסא נוח, כיסא קשה, מכתבה ואמבט עגול עשוי בדיל, שכמו המיטה גם הוא נכנס למסתור אחרי שמלאכתו המועילה נעשית. ואפשר לשכור אחד מחדרים אלה, כולל ארוחת בוקר, בלירה אחת לשבוע.

אָש מרסוֹן עשה כך. הוא שכר חדר חזיתי בקומה השנייה של מספר 7א.

עשרים ושש שנים לפני שמתחיל סיפור זה נולד לכבוד הכומר ג'וזף מרסון ולאשתו שרה, ממאץ' מידלפורד, שרופשייר, בן. הבן הזה שנקרא אש, על שם דוד עשיר שבמרוצת השנים התכחש להם והוריש את כספו לצדקה, נרשם בבוא העת ללמוד תיאולוגיה באוקספורד. עד כמה שאפשר לגלות מהרשומות של אותן שנים, הוא לא למד הרבה תיאולוגיה, אבל הוא הצליח לרוץ מייל בארבע וחצי דקות וחצי מייל לא פחות מהר, והכל כיבדו אותו על מחקריו באמנות הקפיצה לרוחק.

הוא הבטיח לעצמו את עיטור האתלט ושימח אלפים כשניצח את קיימברידג' במירוצי המייל והחצי מייל שנתיים ברציפות, אבל מחמת הלחץ של עיסוקים אחרים, נבצר ממנו לרוע המזל לכתוב עבודה כלשהי, וכשהגיעה שעת הפרידה הוא היה במיוחד לא מתאים לאף אחד מהמקצועות המלומדים. עם זאת הוא הצליח לקבל מין תואר, שהיה בו די לקרוא לעצמו בוגר מדעי הרוח, וכשתפס שאפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מן הזמן, הציע את עצמו בתור מורה פרטי, ואף השיג שורה של תלמידים. אחרי שחסך מעט כסף בעיסוק הנורא הזה, בא אש ללונדון וניסה לעבוד בעיתון. אחרי שנתיים של הצלחה מתונה הוא בא בדברים עם ההוצאה לאור 'ממותה'.

ההוצאה לאור 'ממותה', השולטת בכמה עיתונים חשובים, שבועונים אחדים, ועוד כמה דברים, אינה בזה למעותיהם של נערי שליחויות ולבלרים זוטרים. אחד המפעלים המכניסים המרובים של ההוצאה הייתה סידרה של סיפורי פשע והרפתקאות בכריכה רכה. כאן מצא אש את המקום המתאים לו. ספרי עלילותיו של גרידלי קווייל: חוקר, החביבים כל-כך על פלח מסוים של קהל הקוראים, הם פרי עבודתו. עד שהגיעו אש ומר קווייל, כתבו ב'ספריית האומץ הבריטי' אנשים רבים והיא כללה את עלילותיהם של גיבורים רבים; אבל גרידלי קווייל היה לדעת הבעלים התגשמותו של אידיאל, והם מינו את אש לתפקיד העורך היחיד של 'ספריית האומץ הבריטי' כולה. ומאז הוא חי על המשכורת הדלה ששילמו לו תמורת עבודות אלה.

וכך קרה שבאותו בוקר של חודש מאי היה אש ברחוב אראנדל, כיכר לסטר.

הוא היה גבר צעיר גבוה, בנוי היטב ונראה בכושר, עיניו חדות וסנטרו תקיף, ובשעה שסגר את דלת הכניסה מאחוריו, הוא לבש סוודר, מכנסי פלאנל ונעלי התעמלות עם סוליות גומי. בידו האחת החזיק אלות הודיות, ובאחרת חבל קפיצה.

אחרי ששאף ונשף את אוויר הבוקר באורח מדוד וקפדני, שצופה בקי היה מזהה כ"נשימה העמוקה המדעית" הפופולרית כל-כך בימינו, הוא הניח את האלות, התאים את החבל והתחיל לקפוץ.

כשחושבים עד כמה לונדון, כמו כל עיר גדולה, מתעבת את תירגול הגוף, אלא אם יש לו איזו מטרה מיידית ומעשית, השלווה שבה עשה הגבר הצעיר את הדבר המוזר הזה הייתה מדהימה. כללי הפעילות הגופנית בלונדון מוגדרים היטב. אפשר לרוץ אם רצים אחרי כובע או אומניבוס, אפשר לקפוץ, אם עושים זאת על-מנת לחמוק ממונית או משום שמחליקים על קליפת בננה. אבל אם רצים כדי לפתח את הריאות או קופצים כי זה טוב לכבד, לונדון מענישה בלעג. היא מתגודדת ושולחת אצבע מבזה.