בספר הנפלא הזה יש גיבור אחד, ויסקוביץ, וגיבורה אחת, ליובה, ודבר אחד מקשר אותם – האהבה. הם סובלים מהבעיות הרגילות של קנאה, רגש נחיתות, פחד, אימה קיומית וכו', אבל יש להם גם בעיה אחת שלא מטרידה את רובנו: הם לא יכולים להחליט לאיזה מין ביולוגי הם שייכים, ולכן הם מתגלגלים מנמנמן לאייל, לגמל שלמה, לכלב, לחיפושית זבל, לחזיר, למיקרוב וכו', וכל סיבוב כזה מעניק להם ולנו נקודת השקפה חדשה על טבע הדברים והקיום החייתי, כלומר האנושי. בראיון איתו אומר המחבר: "זה כמו לנסוע: אתה מבין מקום טוב יותר כשאתה עוזב אותו, או כמו לדבר עם מישהו שונה מאוד ממך: זה גורם לך לתהות על הרגליך ולראות אותם בפרספקטיבה. אלא שכיום, כשכולם רואים אותן תוכניות טלוויזיה וכו', קשה הרבה יותר למצוא מישהו ממש שונה. בעלי-החיים הם הטיפוסים ה"אקזוטיים" היחידים, ואין פלא שהם נהפכים לכוכבי תקשורת."