בסתיו 1964, כשבני גרעין ה"ל – היידה להגשמה – עלו לקיבוץ חירם שבגבול הצפון, הייתה להם אמונה עזה בכוחם להגשים יחד את ערכי השיתוף והשוויון של תנועת השומר הצעיר. לא רק את חייהם הם השתוקקו לתקן ברוח הסוציאליזם השלם והטהור, אלא גם את העם והעולם כולו. חירם וגבול הצפון ננטשו די מהר, וגם מרבית הערכים האחרים נזנחו עם הזמן, אבל תקווה אחת הוגשמה – נרקמה ביניהם ידידות אמיצה, רצופה באהבות גדולות ושנאות קטנות, שליוותה אותם דרך כל התפניות הדרמטיות של חייהם. סיפורם אינו רק סיפורו של גרעין אחד אלא של שכבה חברתית שלמה, ובעצם של השינוי הגורף באופיה של החברה הישראלית מאמצע המאה שעברה ועד היום. עם השנים הפך הגרעין לכעין משפחה מורחבת, שסחפה לתוכה גם את ילדיהם של בני הגרעין, ומתוך הסיפור הגדול הולך ומתבלט סיפורם של שניים: אבשלום, המנהיג הבלתי מעורער של הגרעין, שלמרות אמונתו המוצקה בערכים נעלים הפיל את עצמו ואת חבריו אל בור עמוק, ושל בנו המנסה להבין את פשר החברות המורכבת ולחשוף את ההתחשבנות שמאחוריה. החשבון הבין-דורי המר מתבטא גם במלאכת הכתיבה של הרומן, שמנהל דיאלוג מושחז, וירטואוזי ממש, עם הספרות העברית בארבעת הדורות האחרונים.