מרובעים משתייך למסורת הארוכה של יצירה בעקבות עומר ח'יאם, המשורר-המתמטיקאי הגדול של ימי-הביניים המוסלמיים. שירת המרובעים כתובה במתח שבין דיוק גיאומטרי להתבוננות לירית, בין חיפוש האמת לבין הידיעה כי הוודאות היחידה היא בקיומו של הספק. הגוף, תשוקותיו, היותו בן חלוף, מוצבים זה לצד זה במעין אלגברה חוזרת ונשנית של ארבע שורות. לתשעים ושניים המרובעים בספר (מרביתם מקוריים, מקצתם עיבודים-תרגומים של מרובעי ח'יאם) נוספה מסה מאת המחבר על יצירתו של עומר ח'יאם ועל היחס שבין שירה ומתמטיקה. רויאל נץ בורא ח'יאם שהוא בן בלי זמן, ועם זאת עברי מאוד. השורות מדויקות, חרוזות ושקולות, כתובות מתוך תחושת הקירבה - והמרחק - שבין העברית שלנו לעולמם של ימי-הביניים. ובתוך כך שב ומהדהד בהן הספק הח'יאמי: האם יש בכלל בנמצא פתרון למשוואת החיים והחלוף?