פנינה ספרותית-היסטורית מלאת חיים ותוססת, אישית ועם זאת רבת-פנים ועתירת גוונים ומאורעות, תובנות והרפתקאות. אוּסאמה אבּן מוּנקִד', בן למשפחת אצולה ששלטה בשייזר אשר בצפון סוריה, היה לוחם, צייד, משורר ופרוזאיקון, איש תרבות מעודן, אספן ספרים נלהב, הרפתקן נודד, דיפלומט רב-קסם ופוליטיקאי ערום ותככן. הוא נולד ב-1095 - השנה שבה נשא האפיפיור אוּרבּנוּס השני בקלֶרמוֹנט את נאומו חוצב הלהבות שחולל את היציאה ההמונית למסע הצלב הראשון - ונפטר ב-1188, שנה לאחר כיבושה מחדש של ירושלים בידי סלאח א-דין. פרשת חייו שנפרשה על פני המאה השתים-עשרה כמעט כולה, המאה של מסעי הצלב הראשון והשני, והמאורעות ההיסטוריים המשמשים לה רקע, מופיעים בספרו כעדות אישית מרתקת ומאלפת, עדותו של "הצד האחר", הערבי המוסלמי.