ביסוד הספר המפתיע, מעורר המחשבה, והמבריק הזה נמצאת ההנחה שכולנו "אזרחי העולם": מעבר למה שמפריד בין בני אדם ובין קבוצות של בני אדם – דת, גזע, תרבות וכיו"ב – יש הרבה מן המשותף ושעל המשותף הזה אפשר לבנות דיאלוג פורה ביניהם. זוהי הנחה פשוטה ומתקבלת על הדעת, אבל כשאנתוני אפיה מגלגל אותה בחריפות של פילוסוף אנליטי וברחבות דעת של בן תרבות, כשהוא מנתח את השלכותיה ומראה בלווית דוגמאות מפורטות איך היא עוזרת לנו להתגבר על קבעונות מחשבתיים וקלישאות אינטלקטואליות – מלחמת התרבויות מן הצד האחד, ורב-תרבותיות וכבוד ל"אחר" מן הצד השני – העולם נראה רענן ומבטיח הרבה יותר ממה שנדמה לנו בדרך כלל. המחשבה הקוסמופוליטית, שראשיתה בפילוסופים הקיניים ביוון של המאה הרביעית לפנה"ס, ושאחראית לכמה מההישגים הגדולים ביותר של האנושות, ובהם "מגילת זכויות האדם" והקמת ארגון האומות המאוחדות, זוכה בספרו של קוואמי אנתוני אפיה לפיתוח שמאפשר לנו לדון מזווית חדשה בשאלות מוסריות ותרבותיות בוערות, כגון מה אנחנו חייבים לזרים ומה לא, איך מפשרים בין התביעות המנוגדות של הזהויות השונות שלנו, או מה זה "מורשת" תרבותית ולמי שייכים פירותיה.