פרק מתוך הספר

© כל הזכויות שמורות

הספר 'צורות מגורים - אדריכלות וחברה בישראל' עוסק בצורות מגורים שכיחות במרחב הישראלי העכשווי שבתוך גבולות הקו הירוק. בין השאר הוא מתייחס לבניינים גבוהים, לבתים משותפים, לבתים פרטיים בפרויקטי "בנה ביתך", ולבתים דו-משפחתיים צמודי קרקע (קוטג'ים) - ולהקשר שבו הם ממוקמים. אלה צורות מגורים שאינן מבטאות בהכרח הישגים אדריכליים, ועל-פי רוב לא תוכננו על-ידי אדריכלים מן השורה הראשונה. הספר מציע אפוא ניתוח אדריכלי, אסתטי ותרבותי של בנייה סטנדרטית למגורים - הן בנייה ציבורית והן בנייה קבלנית-יזמית בשוק הדיור החופשי.

בקובץ זה נתפסת האדריכלות כדיסציפלינה שאינה עיצובית בלבד. תוצריה נידונים ככאלה המשקפים, בין השאר, השקפות עולם ואינטרסים. האדריכלות נבחנת כאן כתוצר של תהליכים חברתיים ולא כיצירה אוטונומית הניכרת בחופש של האדריכל ובאפשרות של יצירתו לעצב מציאות או למתוח עליה ביקורת. הספר מציע נקודת מבט כפולה המשלבת את הדיון בהיבטים האסתטיים-טכנולוגיים-תפקודיים של האובייקט האדריכלי עם דיון בהיבטים חברתיים-כלכליים חוץ-אדריכליים, שהמחקר הסוציולוגי והתרבותי מדגיש. 

מהלכים תיאורטיים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 הרחיבו את הדיון בתרבותוהובילו להדגשת יחסי הכוחות הפועלים בה ולהבלטת גורמים כמו שונוּת תרבותית. הדבר תרם באופן ניכר למחקר החברה והתרבות בישראל, ובראשית המאה ה-21 אף הביא לפרסומם של ספרים שביטאו את השפעת המפנה הפוסט-מודרני והפוסט-קולוניאלי על מחקר האדריכלות הישראלית. 'צורות מגורים' מצטרף לספרים הללו, אך נבדל מהם בהתמקדו בקנה המידה האדריכלי שכולל עיצוב מבני מגורים, טיפוסי דיור וסביבות מגורים, הדיון שלפנינו עוסק בתוצר האדריכלי התלת-ממדי כביטוי תרבותי, החל בשלב התכנון העירוני וכלה ברמת פרטי הבניין. לכן בכמה מאמרים, לדוגמא, החדר הוא נושא הדיון. באחד מהם נדון החדר בקיבוץ כמושג שתיאר את דירת המגורים של המשפחה הגרעינית; מאמר אחר עוסק בחדר ששימש בית עבור פליטים בכפר הפלסטיני; ומאמר נוסף מנתח את החדר המשמש מרחב מוגן בדירה בבית המשותף.

ראוי לציין שהמחקר האינטגרטיבי של אדריכלות וחברה שמציע הספר אינו משתמש באדריכלות כאילוסטרציה לנושאים חברתיים, אלא מסתייע בכלים המסורתיים של מחקר האדריכלות ומתבסס על ניתוח תוכניות הבינוי והבניין על כל ממדיהן, לרבות ניתוח מרכיבים אדריכליים ואפיון צורני וסגנוני, כאמצעים לסיווג חברתי ותרבותי של האדריכלות לאור המחקר הסוציולוגי.

ברוח נקודת המבט הכפולה המשלבת אדריכלות וחברה, עוסקים שערי הספר בזהות האתנית, הלאומית, הדתית, והמעמדית של צורות מגורים ודייריהן; בהשפעת תהליכים חברתיים בישראל על מוצרי דיור בשוק הדיור בעשורים האחרונים; במאבקם של דיירים להתאמת צורות מגורים ממוסדות לתנאי חייהם; ובאופנים שבהם מבטאת האדריכלות למגורים אידיאולוגיות ותפיסות חברתיות.

מימי היישוב היהודי לפני הקמת המדינה ועד ימינו שימשה מדיניות הדיור בישראל אמצעי לשליטה במרחב באמצעות פיזור אוכלוסייה. העשורים האחרונים מאופיינים, בין השאר, בהפניית משאבים של פיתוח קרקע ובנייה בגדה המערבית כאמצעי לכיבוש שטחים. לעומת יעדיה הפוליטיים של מדיניות זו, מאמרה של קלוש, כמאמרים אחרים בקובץ זה, מחזיר את תשומת הלב לאחריותה החברתית של מדיניות השיכון הציבורי במסגרת תפקידי מדינת הרווחה, גם כשהיא מיושמת באמצעות השוק הפרטי. קלוש קוראת למדינה לבנות מסגרות של דיור ציבורי הולם, שיבטיח ביטחון כלכלי וחברתי וישמש מכשיר לקידום השוויון ולהקטנת הפערים בחברה. קריאה זו מסמנת כיוונים ראויים למחקר ודיון עתידיים סביב מגורים וחברה בישראל. נזכיר רק שלושה מהם: האפשרות לשלב דיור ציבורי במסגרת הבנייה למגורים בשוק הפרטי; מעמד הדיירים הוותיקים בפרויקטים של פינוי-בינוי; ובנייה לא חוקית בישראל הנוגעת לשאלות של צדק חלוקתי. לדיון בנושאים אלה נדרש שילוב ידיים של מחקר אדריכלי ומחקר בתחומים משיקים כגון תכנון אורבני, גיאוגרפיה, משפט, סוציולוגיה וכלכלה.