בתל-אביב של ראשית שנות התשעים מקבלת אורית, חיילת בחיל חינוך, שתי משימות: האחת, לכתוב חוברת הדרכה צה"לית בנושא "זהות ישראלית"; האחרת, לעזור בקליטתו של ג'יי, חייל בודד, עולה מקנדה. מכאן מתחיל מסע בעקבות הישראליוּת, ועימו, אולי, סיפור אהבה. כל אלה – ברומן בחרוזים. מקום אחר ועיר זרה הוא ניסיון מרתק לבחון את השאלההמטרידה רבים: האם הגירה היא מן האפשר, ואם כן – באיזה מחיר? שאלה שעולה לא רק מן הסיפור רב-ההמצאה, אלא מעצם מתכונתו של הרומן, מתכונת ש"היגרה" אלינו מיבגני אונייגין, יצירת המופת של פושקין, ועצרה בדרכה לרגע בשער הזהב של ויקראם סת.
מן הביקורת:
"לפתע, ביום בהיר אחד, נופל לידך ספר חדש שמרענן בצורה מקורית, אמיצה, מגוונת ועשירה את הלשון העברית החבוטה והעייפה... לא רק יצירה של וירטואוזיות לשונית, אלא גם רומן שיש בו עלילה, דמויות ועולם מציאותי חי וברור, ובנוסף לכך נוגע באופן מקורי וכואב בשורשי הזהות הישראלית."
א.ב. יהושע
"לעברית דרכים נסתרות משלה, שאחרת איך נסביר את הופעתו המפליאה של מקום אחר ועיר זרה, ספרה הנהדר של מאיה ערד? איך נסביר לא רק את יופיו וחוכמתו של הספר, אלא בעיקר את העברית העשירה, המדויקת, הווירטואוזית, המפתיעה כל-כך, של ילידת שנות השבעים זו?"
עלי מוהר, "העיר"
"הפתעה מרעננת ומשמחת ביותר בנוף הספרות הישראלי. המחברת, בת דור שאפשר היה להאמין שלגבי דידו פושקין הוא בבחינת קלאסיקה קפואה, מצאה ביבגני אונייגין מקור השראה חי ביותר. לספר מופת כפול, הרוסי המקורי, והעברי בתרגומו הנודע של שלונסקי. בדומה לשניהם ניחן מקום אחר ועיר זרה בקלילותובשנינות, המבטיחות לקורא הנאות רבות."
עמינדב דיקמן
"הלם מענג מאין כמוהו."
דן אלמגור
"רומן עמוק ונהדר."
בתיה גור, "הארץ", 11.12.03
"הריענון האחרון של הספרות העברית"
"גלובס"
"תרבות ישראלית במיטבה."
רנה ורבין, "העיר", 13.11.03
"יופי של ספר."
נועה מנהיים, "תל אביב", 28.11.03
"מופלא, שנון ומלא הומור."
אריאנה מלמד, y-net, 5.11.03
"יצירה יחידה בסוגה, שהיא לא רק ספרות, היא תרבות."
מיכאל הנדלזלץ, "הארץ" (ספרים), 19.11.03
"בתי שיר מבדחים, מרתקים, שנונים, פשוטים, מושלמים."
מנחם בן, "זמן תל אביב", 26.9.03
"קליל, וירטואוזי ורב חן. הפתעת השנה בשירה."
מנחם בן, "זמן תל אביב", 4.6.04
"ספר המקור המהנה ביותר שתקראו השנה."
ליעם אזולאי-יגב, נענע, 5.1.04
"יצירתיות וירטואוזית, המעוררת ציפייה להמשך."
דוב אלפון
"פתחו הכיס, הושיטו יד / נא להכיר: מאיה ערד / שבחים הכבירו על ספרה / "מקום אחר ועיר זרה" / ואנוכי, ברוב שמחה ; שזרתי חרוזי ברכה"
רוביק רוזנטל, "מעריב" (סופשבוע), 14.2.04
"עברית נהדרת כל כך."
עמוס לויתן, "עתון 77", גיליון 286, דצמבר 2003
"החריזה שלה נשמעת טבעית וקולחת לאורך 190 עמודי הספר בלי למעוד ולו פעם אחת לבנאליות שור בחמור, בלי להידרש למלים אקזוטיות/אידיוטיות רק לשם הצליל."
אבישג רוזנברג, "כל העיר", 7.11.03
פרק מתוך הספר
© כל הזכויות שמורות 2005-2003 לחרגול הוצאה לאור בע"מ
קאנטו 1
"הטיפולוגיה של הספרות העברית נעשתה קצת חד-גונית בגיבוריה... אולי לנסות להרחיב את הטיפולוגיה דרך טיפוסי יהודים מחוץ לישראל."
א.ב. יהושע, הקיר וההר.
א
טָעוּת - לְעוֹלָמִים חוֹזֶרֶת,
אַךְ מִי אוֹתוֹ הַמְּנֻוָּל
שֶׁהִתְרַשֵּׁל, וּבַחוֹבֶרֶת
שָׁכַח לָשִׂים סִוּוּג "מֻגְבָּל"?
מָצָא סִדּוּר יָעִיל וְנֹחַ:
יוֹאִילוּ אֲחֵרִים לִטְרֹחַ...
מַדּוּעַ כָּךְ לְהִתְאַמֵּץ?!
הֲרֵי טִרְדָּה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ:
לִטְבֹּל בִּדְיוֹ אֶת הַחוֹתֶמֶת,
לִטְבֹּעַ כָּל אַחַת: "מֻגְבָּל".
הַלְּשֵם כָּךְ - דַּרְגוֹת סַמָּל?!
הֵן כְּבָר הַנֶּפֶשׁ מִטַּמְטֶמֶת
בְּמַחְשָׁכְְַּיו שֶׁל כּוּךְ אָרוּר
מִלְּיַחֵל לְיוֹם שִׁחְרוּר!
ב
כָּאֵלֶּה תְּהַרְהֵר חַיֶּלֶת
(וּלְהַלָּן - הַגִּבּוֹרָה)
טוֹרֶקֶת אַחֲרֶיהָ דֶּלֶת:
"מְדוֹר חִנּוּךְ וְהַסְבָּרָה".
יָבוֹא-נָא הַגִּבּוֹר וָיַעַל:
בְּרוּכִים הַנִּמְצָאִים בְּצַהַ"ל!
הַיֵּשׁ עוֹד צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר?
מִי לֹא יֵדַע! מִי לֹא יַכִּיר?!
זֶה כְּבָר הָיִינוּ שָׁם כֻּלָּנוּ,
(הַיִּתָּכֵן, אָמְנָם חָלְפָה,
תְּקוּפַת חַיֵּינוּ הַיָּפָה?)
הַרְפַּתְקָאוֹת לֹא יְאוּמָנוּ,
יִקְצַר הַדַּף מִלְּהָכִיל...
אַךְ מַה חָשׁוּב! מוּטָב נַתְחִיל.
ג
יוֹם תְּכֵלֶת וַעֲלֵי שַׁלֶּכֶת,
חַמָּה תִּזְרַח בִּשְׁמֵי לֹא עָב.
חַיֶּלֶת בַּמִּשְׁעוֹל הוֹלֶכֶת,
לְבַד, בְּצָהֳרֵי הַסְּתָו:
מִבַּעַד לְפִשְׁפָּשׁ פָּתוּחַ
יָצְאָה הַגִּבּוֹרָה לָשׂוּחַ
בְּעִקּוּלָיו שֶׁל שְׁבִיל עָפָר
אֶל תַּחַת אֶקָלִיפְּטוּס-סְפָר,
קוֹרֵץ בִּרְסִיסִים שֶׁל תְּכֵלֶת
מִבַּעַד יֶרֶק הָעַלְוָה.
אֵין אִישׁ מֵפֵר אֶת הַשַּׁלְוָה...
וּפֶתַע קוֹל: "סְלִיחָה! חַיֶּלֶת!"
בֵּין הַשִּׂיחִים, דְּבַר-מַה יִרְחַשׁ.
כַּמִּסְתַּבֵּר, חַיָּל חָדָשׁ.
ד
תָּמִיד שׁוֹלְחִים לְכָאן אֶת אֵלֶּה,
הִיא מִתְקַשָּׁה לִכְבֹּשׁ חִיּוּךְ
כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵל: "סְלִיחָה, חַיֶּלֶת,
הֵיכָן מִפְקֶדֶת קְצִין חִנּוּךְ?"
כְּבָר לְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה, מֻתֶּרֶת:
זֶה אַךְ הֻצַּב, תָּעָה בַּדֶּרֶךְ.
אַגַּב, שְׁמוֹ גֵ'יי, יָקוּד קִידָה -
וּבְכֵן, הֵיכָן הַמִּפְקָדָה?
מוֹרִים לוֹ - אַךְ לְאֵין תּוֹחֶלֶת.
יָדוֹ, מוּשֶׁטֶת לִפְרֵדָה,
אֵינָהּ מַרְפָּה מִכַּף יָדָהּ:
"תּוֹדָה רַבָּה... מַה שְׁמֵךְ, חַיֶּלֶת?"
"אוֹרִית", תָּשִׁיב הַגִּבּוֹרָה,
וְתִמָּלֵט בִּמְהֵרָה.
ה
אֶל הַמִּשְׂרָד, אֶל הַחוֹבֶרֶת.
הִנֵּה עוֹדֶנָּה מַחְתִּימָה
"מֻגְבָּל" מִתַּחַת לַכּוֹתֶרֶת
- "אֶתְגָּר: דְּבֵקוּת בַּמְּשִׂימָה" -
וּמַצִּיבָה וּמְהַדֶּקֶת
בָּאִצְטַבָּה הַמְּאֻבֶּקֶת
בֵּין "הַמְּפַקֵּד כִּדְמוּת מוֹפֵת"
לְבֵין "הֱיֵה אַתָּה שׁוֹפֵט",
"מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁמַעַת",
"דֻּגְמָא אִישִׁית" וְ"אַחֲרַי"
הַמְּגֻבָּבִים שָׁם בְּאַקְרַאי...
אַךְ הַאֻמְנָם - דְּפִיקָה נִשְׁמַעַת?
אָכֵן, נִשְׁנֵית הַנְּקִישָׁה;
וְקוֹל: "סְלִיחָה, בְּבַקָּשָׁה..."
ו
קְצִינָה אֶל הַסּוּגְיָה נִדְרֶשֶׁת:
מַה יֵעָשֶׂה בּוֹ, עַד מָחָר?
בְּמַעֲטֵה חֻמְרַת אֲרֶשֶׁת
תָּדוּן לְקֻלָּא: מְשֻׁחְרָר!
אַךְ זֶה לֹא מָשׁ. פָּנָיו יָאִירוּ:
הִנֵּה כָּעֵת יִסַּע הָעִירָה.
עוֹד יֵשׁ מָקוֹם... יִשְׂמַח מְאֹד...
יוֹסִיף עוֹד הֶרֶף לַעֲמֹד,
בְּטֶרֶם הַשְּׁתִיקָה מוּפֶרֶת
(הַגִּבּוֹרָה אֶל הַקְּצִינָה
נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ בִּתְחִנָּה:
לְבַד עָבְדָה עַל הַחוֹבֶרֶת,
נִגְמָר הַיּוֹם, בְּלָאו הֲכִי...
עַד שֶׁיֻּתַּר גַּם לָהּ: לְכִי.)