מן הביקורת:
"אחד הקלאסיקונים הפחות מוכרים (לקוראי עברית). לדוברי גרמנית מלידה, או לכאלה שהתוודעו לשפה מרצונם והעמיקו בה, הוא מוכר היטב, ושירי האיגיון החכמים, המצחיקים, הקודרים והמשובבים שלו הם חלק ממסורת על-פה של הורים וילדיהם, כבר כמה דורות, מאה שנה כמעט - מאז ראה אור ספרו 'שירי גרדום' ב-1905. יש בין השירים כאלה שהם סאטירה אנטי מלחמתית קלאסית, וכשתקראו תבינו מנין צמח ברטולט ברכט ועל אילו כתפיים ענקיות עמד כשהתחיל לכתוב. יש כאן נונסנס מופלא לא פחות מן הפנינים של אדוארד ליר. מהיכרות קרובה עם השירים של מורגנשטרן במקור, אני יכולה להעיד בשמחה גדולה על מלאכת תרגום מצויינת, שניצחה את המעקשים בחיוך."
אריאנה מלמד, ynet, 10.9.2004
"קורא מקרי המעלעל לתומו בשירי הגרדום של כריסטיאן מורגנשטרן ומוצא עצמו במבוך של שירי שטות,שירי היתול, שירי הומור שחור, גרוטסקות, פרודיות, סאטירות, מאת משורר גרמני מלפני כמה וכמה דורותששמו כריסטיאן מורגנשטרן - האם יעצור פה ושם בשעת קריאה בתדהמה מעונגת או אף מוטרדת?"
עדה ברודסקי, 'הארץ' (תרבות וספרות) 12.11.2004
פרק מן הספר
© כל הזכויות שמורות 2005-2004 לחרגול הוצאה לאור בע"מ
שִׁיר אָבִיב שֶׁל אֲחִי-הַגַּרְדּוֹם
בָּא אָבִיב גַּם לַקּוֹרָה
הוֹ, אֹשֶר עַד אֵין קֵץ!
יָגִיחַ צִיץ אֱלֵי אוֹרָה
מֵחוֹר תּוֹלַעַת עֵץ.
רוֹטֵט בָּרוּחַ כֹּה וָכֹה
רוֹטֵט אָנָה אֲנִי,
דּוֹמֶה כִּי שָׁב אֵלַי רוּחוֹ
שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר אֵינִי.
גֶּדֶר הַכְּלוֹנְסָאוֹת
עָמְדָה לָהּ גֶּדֶר כְּלוֹנְסָאוֹת
עִם רְוָחִים, כְּדֵי לִרְאוֹת
בְּיוֹם בָּהִיר בָּא אַדְרִיכָל
עָמַד נִפְעָם – וְאָז נָטַל
אֶת הֶחָלָל הַבֵּינְכְּלוֹנְסִי
לִבְנוֹת בִּנְיָן רַב-מִפְלָסִי
מַרְאֶה טִפְּשִׁי וְלֹא חָבִיב
רַק כְּלוֹנְסָאוֹת, בְּלִי כְּלוּם סָבִיב
לָכֵן צִוְּתָה הַהַנְהָלָה
לִזְרֹק אוֹתָם לַמִּזְבָּלָה
הָאַדְרִיכָל בָּרַח בֵּין כֹּה
לְאַפְרִי אוֹ לַמֶּרִיקוֹ
הַלִּיקַנְתְרוֹפּ
הַלִּיקַנְתְרוֹפּ בָּרַח עִם לֵיל,
זָנַח בֵּיתוֹ, טִפֵּס עַל תֵּל,
שָׁם נָח בַּלָּאט מוֹרֵה כְּפָרוֹ;
"הַטֵּנִי!" שָׂח לַעֲפָרוֹ.
הַבַּר-מִנַּן נֵעוֹר מֵחְרוֹפּ,
שִׁלֵּב כַּפּוֹת הַלִּיקַנְתְרוֹפּ
לִשְׁמֹעַ קֹשְטְ דִּבְרֵי אֱמֶת
מִפִּי הַדַּקְדְּקָן הַמֵּת.
"בִּיקַנְתְרוֹפּ – זוֹ ב' שִׁמּוּשׁ,
כִּיקַנְתְרוֹפּ – בְּכַף חָמוּשׁ,
לִיקַנְתְרוֹפּ יוֹדְעִים כֻּלָּם,
מִיקַנְתְרוֹפּ – זֶה סוֹף בַּכְלָ"ם."
שָׂמַח הַלִּיק', פִּלְבֵּל עֵינָיו,
כָּל אוֹת בַּכְלָ"ם חִיְּכָה אֵלָיו,
"עֲשֵׂה נָא מַעֲשֵׂה-יָדִיד!
הוֹסֵף רַבִּים עַל הַיָּחִיד!"
הֵשִׁיב הַמֵּת בְּקוֹל סָדוּק,
"זֶה נֶגֶד כָּל כְּלָלֵי דִּקְדּוּק!
רַבִּים קַנְתְרוֹפִּים בָּעוֹלָם,
אַךְ בֵּן יָחִיד הוּא הַבַּכְלָ"ם."
נָתַן הַקַּנְתְ' קוֹלוֹ בִּבְכִי:
"וּמָה עַל אַבָּא וְאָחִי?!"
אַךְ בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר וָבוּר
הָלַךְ מִשָּׁם בְּלֵב שָׁבוּר.
