פרק מתוך הספר

© כל הזכויות שמורות 2005-2004 לחרגול הוצאה לאור בע"מ

שי דותן / רגע אחד

רַק רֶגַע אֶחָד. אֲנִי רוֹצֶה

לִצְעֹק. יָרִיתִי בּוֹ. הוּא הִתְקַדֵּם

בְּפָנִים חֲשׁוּדִים. מִי יָדַע שֶׁכִּיסָיו

רֵיקִים, שֶׁתִּיקוֹ מָלֵא בְּגָדִים.

יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אִשּׁוּר עֲבוֹדָה,

שֶׁגָּנַב פַּעַם אֶת הַגְּבוּל. אוּלַי לֹא שָׁמַע

אֶת יָדַי צוֹעֲקוֹת, אֶת הַדָּם

חוֹבֵט בֶּחָזֶה, מַקִּישׁ בָּרַקּוֹת.

לִפְעָמִים הוּא מֵקִיץ בִּשְׁנָתִי

קָשֶׁה כְּמוֹ עוֹפֶרֶת, רֵיק כְּמוֹ רוּחַ,

אוֹמֵר לִי: הוֹרְגִי, לֹא יָדַעְתִּי

שֶׁאַתָּה בְּמִדָּה כָּזֹאת

יוסף עוזר / קולה ומכנסיים

בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ חָלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא

כְּשֶׁגֵּרְשָׁה שָׂרָה אֶת הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל

נִפְצַע הַיֶּלֶד עַלִּי גַּ'אוַוארִישׁ בֶּן הַ-7

מִכַּדּוּר פְּלַסְטִי

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַמֹּחַ

עַלִּי גַּ'אוַוארִישׁ הָפַךְ לְצֶמַח

בְּבֵית הַחוֹלִים הַיִּשְׂרְאֵלִי גָּסַס יוֹמַיִם

מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁבָּא

לֹא הֶרְאָה לְאִמּוֹ בְּאֵר מַיִם

וּבַשָּׁבוּעַ שֶׁחָלָה בּוֹ פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת

אֶת עַלִּי גַּ'אוַוארִישׁ פֵּרְקוּ לַחֲלָקִים

לְיֶלֶד בֶּן 15 חִלְּקוּ אֶת הַכָּבֵד וְהָרֵאוֹת

אִמּוֹ אָמְרָה בְּשִׁדּוּר

הַיֶּלֶד קָם וּבִקֵּשׁ קוֹלָה וּמִכְנָסַיִם

אַבָּא שֶׁל גַּ'אוַוארִישׁ אָמַר שֶׁיִּתְּנוּ חֲלָקִים גַּם

לִיהוּדִי (אֶתְמוֹל

חִלְּקוּ חַיָּל יְהוּדִי לַעֲרָבִים)

וְשִׁיר הוּא מְשֻׁגָּע לִכְתֹּב

אוּלַי כָּךְ לְאַט, בַּעֲדִינוּת,

נַעֲשֶׂה אֶת חִלּוּפֵי הָאֶזְרָחִים

פַּלֶשְׂתִּינָאִים מֵחֲלָקִים שֶׁל יְהוּדִים

וִיהוּדִים מֵחֲלָקִים שֶׁל פַּלֶשְׂתִּינָאִים

וְשָׂרָה אִמֵּנוּ וְהָגָר אִמָּם

יִהְיוּ מַבְּסוּטוֹת בְּחֶלְקָן

וְנִשְׁתֶּה קוֹלָה וְגַם נִלְבַּשׁ מִכְנָסַיִם

טלי לטוביצקי / קִראו לנחשים

"וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר"

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים כִּי בּוֹזְזֵי-אָדָם בָּאוּ

וּמִקִּרְבֵּנוּ בָּאוּ וְאֶת שֶׁאִבְּדוּ הֵם מְבַקְּשִׁים לַעֲנֹש.

וַיָּבוֹאוּ בְּצוּקִים וּבִמְעָרוֹת וּבִמְחִלּוֹת-עָפָר

וְסָתְמוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם וְהַחֲמוֹר יָרוּ

וְאֶת הָאִשּׁוּר מִמִּשְׂרַד הַתֵּאוּם קָרְעוּ

וְקַת הָרוֹבֶה לִלְחִי בַּת הָעֶשֶׂר הֵנִיפוּ

וּכְסוּת אִבְּרָהִים פָּשְׁטוּ וּמְזוֹנוֹ הִשְׁלִיכוּ.

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיַתִּירוּ קֶשֶׁר לִבָּם

כִּי נִסְאַב לִבָּם וְצֹרִי אַיִן

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיִדְקְרוּ אֶת עֵינַי

כִּי נִלְאֵיתִי נְשֹׁא אֵין לִי חֵפֶץ בְּעֵינַי

הִתְפַּלְּלוּ לַנְּחָשִׁים אוּלַי בְּפִיהֶם הַתְּרוּפָה

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָחוּסוּ וְיָסִירוּ זוֹ הַמְּאֵרָה,

וּכְזֵר יְעַטְּרוּנוּ וְאֶל מִצְחֵנוּ בִּלְשׁוֹנָם

נִחוּמִים יִלְחֲשׁוּ,

כִּי יָפִינוּ מְאֹד בְּמוֹתֵנוּ.

ליאת קפלן / (בתשובה לשאלהמה את עוד עושה כאן)

מַה לָּךְ כָּאן? אֵין רוֹאִים דָּבָר. הָלְאָה, הָלְאָה. לְכִי, לְכִי כְּבָר,

נִגְמַר. מַה לָּךְ כָּאן? רַק חֲשֵׁכָה גּוֹבֶרֶת. לֹא בִּשְׂפָתֵךְ הֵם דּוֹבְרִים.

שָׂפָה אַחֶרֶת, מְשַׁקֶּרֶת, אוֹמֶרֶת: שָׁמַיִם. מַיִם. מָה, מָה אַתְּ רוֹאָה?

הָאוֹר הַנּוֹגֵהַּ שׁוֹקֵעַ. רֵיחָהּ הַמְמַכֵּר שֶׁל אַדְמַת הָהָר הוּא רֵיחַ רָקָב.

יָפְיָם הַנּוֹהֵר שֶׁל רְחוֹבוֹת עִירֵךְ מְאַלֵּחַ. לְכִי, לְכִי לָךְ מֵאַרְצֵךְ

וּמִמּוֹלַדְתֵּךְ. לְכִי אֶל כָּל אֶרֶץ אַחֶרֶת, אֶל דִּבּוּר זָר. כְּבָר כִּמְעַט

מְאֻחָר. לְכִי לָךְ. כָּאן הַכֵּלִים סְדוּקִים. אֵינֵךְ רוֹאָה? לַיְלָה יוֹרֵד. מָחָר

לֹא תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ. הַאִם אַתְּ רוֹאָה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה? כּוֹאֵב? כּוֹאֵב.

הַשְּׁקִיעָה מְפֹאֶרֶת כָּתֹם אָיֹם. מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, בֵּיתֵנוּ.

אֵין זֹאת כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, בֵּית עָלְמִין הוּא. אָדֹם מִנְּשׂוֹא.

רָעֵב רָעֵב. מָה עוֹד אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן? הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת

אֶת הַשּׁוּרָה. מִלָּה מִלָּה כִּתְבִי עַל כֵּלַיִךְ: כָּאן הַכֹּל

לֹא כְּלוּם. אַתְּ רוֹאָה. מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? לְכִי לָךְ. לְכִי.

אַתְּ רוֹאָה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה? הָאַהֲבָה עִוֶּרֶת. לְכִי מִכָּאן,

גַּם הַיָּם נָסוֹג. מַה לָּךְ כָּאן דּוֹגֶרֶת עַל שְׂפַת הַפֶּצַע?