ספרו השלישי של אלי הירש נכתב כמעט כולו בפרץ יצירה אחד, אינטנסיבי וחריף, שהוליד קובץ שירים עשיר ומגוון מאוד. שתי פרידות עמדו ברקע לכתיבת הספר, מות סבתו של המשורר ומות ידידו דן צלקה – שניהם מהגרים שהעתיקו את ביתם התרבותי ממזרח אירופה לישראל. הפרידה מהם עוררה בהירש את הצורך להתמודד עם מורשתם הסבוכה ועם הקונפליקטים שמהם נבראה חברת המהגרים הישראלית. תפקידה של השירה העברית, לפי הירש, הוא לחיות את הקונפליקטים האלה ולכתוב אותם על כל מורכבותם, להשלים עם העובדה שהציונות אינה א לא שבר, תהפוכה וקרע, ולתת ביטוי לכאביה ולתקוותיה של התרבות החדשה, הצעירה והמבולבלת, שהולכת ובוקעת מתוך הקרע הזה.
מן הביקורת:
"ספרו של אלי הירש 'מוזיקה חדשה' הוא ספר רב קסם...יצירה בוטחת, עמוקה ומלאת יופי...החיבור בין המשלבים הלשוניים השונים, בין מצבים שונים של העברית, הוא שנותן לספר הזה בכל עמודיו את המקצב שלו, הוא שמוליך את הקריאה הסוחפת בשירים. זו שירה שפונה ללא הרף אל הקורא שלה, מעירה אותו מקריאתו האדישה ומחזירה לו את האמון בשירה כדבר רלוונטי לחייו."
אלון אלטרס, העיר, 8.8.08
"נוכל אכן לחוש במוסיקה ובחריזה המשתלטות כאן על שאר מרכיבי השירה ולעתים מעיבות עליהם, אבל מעיפות אותנו כמו שלא עפנו מזמן. את כושר הציפה הזה יוצר הירש באמצעות ערבול של חומרים עזים ותוססים כמו ביאליק ופוליטיקה עכשווית, פואטיקה אנגלית של גבירות ופיות, וחספוס בנוסח אבות ישורון, יצחק לאור ואהרן שבתאי... ואת השירים האלה, כמו את האחרים, הייתי בוחרת לקרוא בקול, בליווי סקסופון, במרתף שירה אפלולי בדרום בעיר."
סבינה מסג, ספרים, הארץ, 6.8.08
"אלי הירש כותב ברווח שבין הסמבה לטנגו. לרווח הזה אפשר לקרוא ג'אז...הירש מנגן את הרגע שבו החליט הג'אז לוותר על נרטיב נטו ולערבב קצת ויסקי יחד עם הגריז על שלבי סולם התווים. לכן צפויה התחלקות נפלאה לשטחי האש של מה שנהוג לקרוא אוונגרד."
רוני סומק, ynet, 2.7.08
פרק מתוך הספר
© כל הזכויות שמורות
רֶחֶם הַלַּיְלָה
אֵצֵא אֶל שְׂדֵה הַחִטָּה לְבַקֵּשׁ לְרוּחִי בַּעַל
הַשָּׂדֶה קָטָן וְרָחוֹק וּבַעַל לֹא יִמָּצֵא
אֶעֱמֹד בְּלֵב הַשְּׁמָמָה וְאֶקְרָא – אַיֵּה בַּעֲלִי
אַיֵּה הַכּוֹכָב שֶׁיָּאִיר אֶת חַיַּי הַכָּבִים
מִי יְחַבֵּק אֶת רוּחִי בְּרֶחֶם הַלַּיְלָה?
אֵצֵא אֶל הַיָּם בְּסִירָה לְבַקֵּשׁ לְגוּפִי בַּעַל
הַיָּם רָדוּד וְצָמֵא וּבַעַל לֹא יִמָּצֵא
קוֹלִי יִתְנַפֵּץ אֶל הַחוֹף וִיקוֹנֵן – אַיֵּה בַּעֲלִי
אַיֵּה הַכּוֹכָב שֶׁיָּאִיר אֶת חַיַּי הַכָּבִים
מִי יַאֲבִיק אֶת גּוּפִי בְּפֶרַח הַלַּיְלָה?
אֶשְׁאַל אֶת הַדּוּכִיפַת אַיֵּה בַּעֲלִי
אֲלַטֵּף אֶת צִיצַת רֹאשָׁהּ בְּמַבָּט תּוֹעֶה.
יַחַד נָשׁוּט בַּשְּׁחָקִים לְהַשְׁחִיז אֶת קַרְנֵי הַלְּבָנָה
לְהַפִּיל כּוֹכָב שֶׁיָּאִיר אֶת חַיַּי הַכָּבִים.
הָרוּחַ תַּחְרֹק בְּלִבִּי בְּקֶבֶר הַלַּיְלָה
קָרַחַת הַיַּעַר
שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים עַל אִישׁ שֶׁהָלַךְ בַּיַּעַר
מָצָא בְּלִבּוֹ קָרַחַת נִשְׁכַּב בָּהּ וְהָזָה
הָגָה אֲרֻכּוֹת בַּיָּרֵחַ וּלְפֶתַע (מָה זֶה הָיָה?)
חָמְקָה נִשְׁמָתוֹ בַּסֵּתֶר הָיְתָה לְאָבָק בַּתֹּהוּ
חָזְרָה אֵלָיו וְשָׁבָה לִשְׁכֹּן בְּחַדְרֵי גּוּפוֹ
שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים עַל אִישׁ שֶׁשָּׁכַב עַל אֶבֶן
רָאָה חֲלוֹם שֶׁגּוֹלֵל קוֹרוֹתָיו מִטּוֹב עַד רַע
פָּתַר חִידוֹתָיו כֻּלָּן וּלְפֶתַע (מָה זֶה הָיָה?)
קָם בְּצֵל קוֹרָתוֹ וְדָבָר לֹא קָם וְהָיָה
כְּמוֹ שֶׁחָזָה עַל אַבְנוֹ בַּחֲלוֹם הַקּוֹרוֹת הַנּוֹרָא
שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים עַל אִישׁ שֶׁזָּחַל פָּצוּעַ
רָדוּף וּמְדַמֵּם רָאָה כּוֹכָב מְנַצְנֵץ
נִזְכַּר בְּשִׁיר יָשָׁן וּלְפֶתַע (מָה זֶה הָיָה?)
הִשִּׂיג אוֹתוֹ רוֹדְפוֹ שִׁסָּה בּוֹ קוֹרָה וְאֶבֶן
נִקֵּר לְבָבוֹ בַּחֶרֶב טָרַף נַפְשׁוֹ וּפָרַח

