פרק מן הספר

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור ולחרגול הוצאה לאור

לכבוד

הנרי וְרוֹתֶ'זְלִי הנכבד מאוד,

רוזן סאות'המפטון וברון טיצ'פילד

נכבדי,

איני יודע מה נזק ייגרם אם אקדיש שורות בלתי מהוקצעות אלה לכבוד הלורד, ואיני יודע למה יגנה אותי העולם אם אבחר משען כה איתן למטען כה דל; אך אם יפיק מעלת כבודו רצון אראה זאת כאילו חלק לי שבח רב, ואתחייב לנצל כל שעה פנויה כדי לכבד אותך בעבודה רצינית יותר. אך אם יתברר כי בכור ילדֵי רוחי מעוקם ונעווה צורה, אצטער על כי זכה לסנדק כה אצילי, ולעולם לא אשוב ואחרוש באדמה כה צחיחה, פן תשוב ותעניק לי יבול גרוע שכזה. אני מותיר שורות אלה לשיפוטך הנכבד, ואת מעלת כבודך – לעשות בהן כטוב בעיניך; ומי ייתן ומעשיך ישביעו תמיד את רצונך שלך ואת ציפיותיו מלאות התקווה של העולם כולו.

ברגשי חובה למעלת כבודך,

ויליאם שקספיר

וֶנוּס וְאָדוֹנִיס

"שֶׁהֶהָמוֹן יִתְפַּעֵל מִזּוּטוֹת; לוּ יַשְׁקֵנִי אָפּוֹלוֹ,

זְהֹב הַשֵּׂעָר, מִגְּבִיעִים גְּדוּשִׁים מֵי קַסְטָלֵיאָה."

כְּבָר מִשָּׁעָה שֶׁשֶּׁמֶשׁ אַרְגָּמָן

אֶת שַׁחֲרִיתָהּ לַאֲנָחוֹת עָזְבָה,

הָיָה אָדוֹנִיס לַמִּרְדָּף מוּכָן:

אָהַב לָצוּד, אַךְ בָּז לָאַהֲבָה.

אַךְ וֶנוּס – הִיא חוֹלַת אַהֲבָתוֹ,

הִיא בָּאָה בִּגְבוּרָה לִכְבֹּש אוֹתוֹ.

"נָאוֶה מִמֶּנִּי פִּי שְׁלֹשָה," פָּתְחָה,

"הוּא שַׂר פְּרָחִים, שֶׁאֵין מָשְׁלוֹ בַּחֶלֶד.

אֵין בֶּן פֵיָה אוֹ אִישׁ יָפֶה מִמְּךָ,

צַח וְאָדֹם מִכָּל יוֹנָה אוֹ וֶרֶד;

אִמְּךָ, הַטֶּבַע, רָבָה עִם עַצְמָהּ,

כִּי אִם תֹּאבַד, תֹּאבַד הָאֲדָמָה.

"הַבְטַח נָא לִי לָרֶדֶת מִסּוּסְךָ,

לִרְתֹּם רֹאשׁוֹ הַגֵּא אֶל הָאֻכָּף.

אִם תֵּעָנֵה לִי תְּקַבֵּל מִנְחָה,

רָזִים שֶׁל דְּבַשׁ תִּטְעַם מְלֹא הַכַּף.

עֲצֹר וְשֵׁב פֹּה: כָּאן שָׂרָף יִשְׁקֹט,

וַאֲכַסֶּה אוֹתְךָ בִּנְשִׁיקוֹת.

"אַךְ אַל תִּשְׂבַּע מִנְּשִׁיקוֹת עַד תֹּם,

הַרְעֵב אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ הַשֶּׁפַע;

גַּוְּנֵן: בְּפֶה חִוֵּר, בְּפֶה אָדֹם,

קְצָרוֹת פִּי שֵׁשׁ וַאֲרֻכּוֹת פִּי שֶׁבַע:

יוֹם קַיִץ יַחֲלֹף בִּמְחִי שָׁעָה

אִם תְּכַלֶּה אוֹתוֹ בַּהֲנָאָה."

בַּזֹּאת אוֹחֶזֶת הִיא בְּכַף יָדוֹ

הַמַּזִּיעָה מֵרֹב חִיּוּת, בַּשְׁלוּת,

רוֹעֶדֶת מִתְּשׁוּקָה לְעֵת הַדּוֹד

שֶׁתְּמַלֵּא אֵלָה בְּהִתְעַלּוּת:

עָצְמַת חִשְׁקָהּ נוֹסֶכֶת בָּהּ כֹּחוֹת

לִקְטֹף אוֹתוֹ בְּעֹז מֵרַמָּכוֹ.

בְּיָד אַחַת רִתְמַת הַסּוּס הָעַז

וּבַשְּׁנִיָּה הַנַּעַר הַנִּרְעָד,

אֲשֶׁר הִסְמִיק, הִקְדִּיר פָּנִים וּבָז

לְמִשְׂחָקֶיהָ, כְּמוֹ עָשׂוּי אָרָד;

הִיא אֲדֻמָּה כְּמוֹ גַּחֶלֶת אֵשׁ,

וְהוּא אָדֹם, אַךְ קַר וּמִתְבַּיֵּשׁ.

אֶת רֶסֶן הַפְּאֵר אֶל הֶעָנָף

הִיא מְהַדֶּקֶת חִישׁ: – חֶפְזוֹן־אוֹהֵב! –

הַסּוּס הַטּוֹב אָסוּר, וּמֵעַכְשָׁו

הִיא מִתְפַּנָּה לִקְשֹׁר אֶת הָרוֹכֵב;

הָדְפָה אוֹתוֹ בְּחֹם לַאֲחוֹרָיו,

מוֹשֶׁלֶת בְּגוּפוֹ, לֹא בִּיצָרָיו.

מִשֶּׁנָּפַל שָׁכְבָה שָׁם כְּנֶגְדּוֹ,

שְׁעוּנָה, כְּמוֹתוֹ, עַל יֶרֶךְ וְעַל יָד;

הִיא מְלַטֶּפֶת, הוּא רוֹצֶה לִגְעֹר,

אַךְ הִיא סוֹכֶרֶת אֶת שְׂפָתָיו מִיָּד;

וּבֵין הַנְּשִׁיקוֹת הוֹגָה, "הָבֵן נָא,

כָּל עוֹד תִּגְעַר, שְׂפָתֶיךָ תֵאָלֵמְנָה."

הוּא מְלֹהָט, נָבוֹךְ, אַךְ דִּמְעוֹתֶיהָ

מְצַנְּנוֹת אֶת לְחָיָיו־שָׁנִי;

בְּאֶנְחָתָהּ וּזְהַב שַׂעֲרוֹתֶיהָ

הִיא מְנַסָּה לְהַבְעִירָן שֵׁנִית;

לַשָּׁוְא הוּא מְכַנֶּה אוֹתָהּ נוֹכֶלֶת,

אֶת סוֹף דְּבָרָיו נְשִׁיקָתָהּ קוֹטֶלֶת.

מַמָּשׁ כְּמוֹ הָיְתָה נִשְׁרָה מֻרְעֶבֶת

הַמְּשַׁסַּעַת עֶצֶם, גִּיד, שֵׂעָר,

וּמוֹסִיפָה לִטְרֹף אֶת הָאַרְנֶבֶת

עַד כְּלוֹת הַתֵּאָבוֹן אוֹ הַבָּשָׂר,

נָשְׁקָה לְמֵצַח, לֶחִי וְסַנְטֵר;

עִנּוּג אֶחָד רוֹדֵף עִנּוּג אַחֵר.

נִכְנָע מֵאֹנֶס, נֶאֱבָק בְּלִי הֶרֶף,

הוּא מִתְנַשֵּׁף וּמִתְנַשֵּׁם מוּלָהּ;

הִיא נִזּוֹנָה בְּהֶבֶל פִּיו כִּבְטֶרֶף,

קוֹרֵאת לוֹ טַל שָׁמַיִם, אֵד נִפְלָא;

לוּ רַק כֻּסּוּ פָּנֶיהָ בִּפְרִיחָה

הָיָה גַּנָּהּ רָוֶה גִּשְׁמֵי בְּרָכָה.

הַבִּיטוּ: כְּצִפּוֹר שְׁבוּיָה בַּפַּחַת

נִלְכָּד אָדוֹנִיס בֵּין יָדֶיהָ שְׁתַּיִם;

מַרְדוּת, בּוּשָׁה וּבֶהָלָה גַּם יַחַד

חָבְרוּ לִיפִי הַזַּעַם בָּעֵינַיִם:

בְּבוֹא גְּשָׁמִים אֶל נַחַל לֹא אַכְזָב

הוּא מִשְׁתַּפֵּךְ בְּשֶׁצֶף עַל גְּדוֹתָיו.