פרק מתוך הספר

© כל הזכויות שמורות לנעם פרתום, מודן הוצאה לאור ולחרגול הוצאה לאור 2024

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְלִים 

מִפְלֶשְׁבֶּקִים לִזְמַנִּים שֶׁבָּהֶם הֵם

לָקְחוּ אָסִיד, לִי יֵשׁ פְלֶשְׁבֶּקִים

לַפַּעַם הַהִיא שֶׁבָּהּ לָקַחְתִּי

סְטֶרוֹאִידִים וְיָשַׁנְתִּי שְׁעָתַיִם

בְּלַיְלָה בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ וָחֵצִי. 

הָיִיתִי אָז כָּלְכָּךְ מַאנִית שֶׁהָיָה

לִי חָתוּם וּמָנוּי וּבָרוּר שֶׁאֲנִי 

צִפּוֹר שִׁיר נְסִיכִית שֶׁחַיָּה 

בְּאַרְמוֹן יָרֹק־עַד. עַכְשָׁו כָּל 

שִׂמְחָה מַגְבִּיהָה מִדַּי מַבְהִילָה 

אוֹתִי וּמַרְגִּישָׁה כּוֹזֶבֶת, וְכָל 

דָּאוּן מַזְכִּיר לִי אֶת הַנְּפִילָה 

רֶגַע לִפְנֵי אַבְחָנַת הַשִּׁתּוּק 

בֶּעָקֵב וּבַקַּרְסֹל, וְאֵיךְ חָשַׁבְתִּי 

שֶׁכְּבָר לֹא אָקוּם בְּכוֹחוֹת עַצְמִי

יוֹתֵר לְעוֹלָם. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא 

שֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא נַחוּם־תָּקוּם. 

לַטּוֹב וְלָרַע. לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי 

שֶׁזֶּה הַמְּחִיר עַל לֵב מְשׁוֹרְרִי

פָּתוּחַ שֶׁמְּלוֹא רוּחוֹת תֵּבֵל 

עוֹבְרוֹת דַּרְכּוֹ וְכָל אַחַת

מַשְׁאִירָה עִקְבָה: עֲנַף עֵץ אֹרֶן, 

כְּנַף נַחְלִיאֵלִי, תַּחֲרוּת, 

תְּשׁוּאוֹת, הִתְחַשְׁבְּנוּת, כּוֹכָבִים 

נוֹפְלִים בְּנִצְנוּצָם, שׁוֹט 

הַלְקָאָה. הַכֹּל נִרְשָׁם בִּי וּמִפַּעַם

לְפַעַם הַנֶּפֶשׁ מַדְהִירָה אוֹתִי 

מַהֵר וְחָזָק בֵּין הַיי לְדָאוּן. 

מִפַּעַם לְפַעַם. וּמָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה 

זֶה פָּשׁוּט לִשְׁמֹר עַל 

פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת בֶּנְאָדָמִיּוֹת

בְּסִיסִיּוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי 

עוֹבֶדֶת בָּאִמּוּן הַשְּׁבוּעִי שֶׁל 

הַפִיזְיוֹתֶרַפְּיָה עַל שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל

שֶׁלִּי – לְהַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַט 

לְאַט לְאַט בְּתוֹךְ הַבָּלַנְס הֶעָדִין

שֶׁל הַחַיִּים, רַק עִם הַרְבֵּה פָּחוֹת 

שִׂנְאָה עַצְמִית בַּדֶּרֶךְ.

נִהְיֵיתִי נָכָה בִּן־לַיְלָה

וַאֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בִּצְלִיעָה אֲיֻמָּה לֹא בְּטִיחוּתִית

וּמוּעֶדֶת לְפֻרְעָנוּת (שֶׁל מְעִידוֹת)

עִם כַּף רֶגֶל שְׁמוּטָה וּבְשִׁוּוּי מִשְׁקָל לָקוּי

בְּבֵית הַנְּכוֹת הֶחָדָשׁ שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ בְּאַחַת

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּיָּם אֲפִלּוּ בְּסִיּוּטַי הַמֻּדְחָקִים בְּיוֹתֵר

כָּכָה סְתָם בְּיוֹם שַׁבָּת בָּהִיר, אַחֲרֵי מַפֹּלֶת

שֶׁל שׁוֹטְטוּת־בְּקֹשִׁי, בְּמַנַּח גּוּף מְקַרְטֵעַ

בְּמִקְטָע קָטָן בַּשְּׁכוּנָה, לוֹפֶתֶת אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל

בַּעֲלִי כְּמוֹ טוֹבֵעַ הַנֶּאֱחָז בְּקַשׁ גּוֹאֵל, כָּכָה סְתָם

בִּשְׁבִיל הַגִּישָׁה לַבִּנְיָן שֶׁלִּי, מוּל הַגָּדֵר הַחַיָּה שֶׁל

הַהֲדַסִּים וּבֵינוֹת עֲלֵי הַחַמְצִיצִים הַיְּרֻקִּים זוֹהֲרִים

בַּעֲלֵי שֵׁשׁ הַכְּנָפוֹת, צָנַחְתִּי עַל רַגְלִי הַיְּמָנִית

שֶׁנֶּחְלְשָׁה וְנִפְכְּרָה עַד שֶׁלֹּא הִצְלִיחָה יוֹתֵר לָשֵׂאת

אֶת כָּבְדּוֹ שֶׁל הַגּוּף. הָרֶגֶל נִמְעֲכָה תַּחְתַּי וְנִקְרַעְתִּי

בִּצְרָחָה וְנִחַתִּי עַל הַקַּרְקַע וּמֵאָז אֲנִי מְדַדָּה

בְּבֵית הַנְּכוֹת שֶׁקָּרַסְתִּי לְתוֹכוֹ, פִּתְאוֹם, בְּאַחַת,

מַבִּיטָה בִּבְעָתָה הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת בְּמֻצְּגֵי הַתּוֹדָעָה

הַמְּעֻוָּתִים שֶׁלִּי, הַמְּרוּחִים שָׁם בְּבֵית הַנְּכוֹת עַל כָּל

הַקִּירוֹת, מַמָּשִׁיִּים וּמֻפְשָׁטִים כְּאֶחָד, צוֹעֲקִים אֵלַי "בּוּוּ!"

מְהַדְהֵד מִכָּל הָעֲבָרִים וּמְסַפְּרִים עַל כָּל מָה שֶׁבִּן־לַיְלָה

הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבַד, וַאֲנִי מִתְקַפֶּדֶת מִיָּד בְּזַפְּטָה אַחַת

וַעֲדַיִן מַמְשִׁיכָה לִפֹּל וְלִפֹּל וְלִפֹּל

בְּבֵית הַנָּכוֹת.