המסורת הסינית מייחסת את ספר הדרך והסגולה (דאו דה ג'ינג) לחכם לאו דזה (לאו דאן), שחי לפי המסורת במאה השישית לפנה"ס ושימש כארכיבר בשושלת ג'ו. אף שהספר במתכונתו הידועה נוצר ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה״ס, שני סיפורים אפוקריפיים רווחו כבר אז סביב דמותו וחיבור הספר, ויש בהם עניין להבנת מקומו בתרבות. הסיפור הראשון מתאר מפגש בין לאו דזה לקונפוציוס, שבו מוצג קונפוציוס כדוגל במוסר ובמנהגי תרבות, ולעומתו לאו דזה כספקן, מתבודד וביקורתי כלפי רעיונות חברתיים נוקשים—דפוס שחזר בסיפורים רבים מאותה תקופה. הסיפור השני, המוכר יותר, מספר על עזיבתו של לאו דזה את ארצו. כשהוא מגיע רכוב על תאו אל הגבול המערבי, שומר הגבול מזהה אותו ואינו מתיר לו לעבור עד שיכתוב את ספר הדרך והסגולה — וכך, כביכול, נולד החיבור המיוחס לו.