מרינה צווטאייבה נולדה במוסקבה ב־1892, למדה אצל מורים פרטיים ובבתי ספר ברוסיה ובאירופה, והחלה לכתוב שירה כבר בגיל שש. ספרה הראשון זכה לתשומת הלב של משוררים חשובים והושפע מסימבוליסטים כמו בלוק ואחמטובה. ב־1917 שהתה במוסקבה והתנגדה למהפכה, ובעלה סרגיי עפרון הצטרף ל"לבנים". ב־1922 הצטרפה לבעלה לגלות בברלין, פראג ופריז, והייתה בתחילה דמות חשובה בקרב המשוררים הגולים, אך בהמשך נדחקה לשוליים, במיוחד כשבעלה החל לתמוך בסובייטים. ב־1937 היה בעלה מעורב בהתנקשות בבנו של טרוצקי ונמלט לברית־המועצות; צווטאייבה הצטרפה אליו ב־1939, נאסר עליה לפרסם, בעלה הוצא להורג ובתה אליה נשלחה למחנה כפייה. היא התאבדה ב־1941.