מן הביקורת:

"זהו ספר-אמן, המבוסס ברובו על התערוכה של נורית ירדן מ-2005, "Home Cooking", והוא בנוי כקולאז' של כמה סדרות צילומים השזורות זו בזו ושל חומרי ילדותה - מתכוני האם ותמונות שצילם האב בנסיעות משפחתיות לחוץ לארץ. כוחם העיקרי של התצלומים המשפחתיים עולה לא בדיוק מהם עצמם, אלא בעיקר מן הרווח הלבן שבינם לבין הכותרת שהצמידה להם ירדן. כך, מתחת לתמונה של ילדה בלונדינית (אולי ירדן עצמה) מופיע הכיתוב "לא ילדה"; מתחת לתמונות האם מופיע הכיתוב "אשתו של ד"ר ירדן"; מתחת לתמונת ילדה קטנה במשקפיים - "innocence, incest, no sense". כך הולכת ונרקמת רשת של רמזים על פגיעה אינססטואלית מצד האב, רמיזה שחוזרת ועולה גם מהטקסטים המצורפים לספר, ברשימתה של האוצרת טלי תמיר ובראיון של הצלם שוקה גלוטמן עם נורית ירדן...היעדרו של האב שורר כאן כמעין צל המוטל על התצלומים כולם... בכל זאת דמותו של האב מופיעה, פעם אחת בלבד, לקראת סוף הספר, בתמונה קטנה בגודל בול, על יד שולחן בית קפה במרפסת המשקיפה אל הרים נישאים. הוא יושב נינוח בתנוחת המפרי בוגרט, ברגליים פשוקות, משקפי שמש וסיגר נעוץ בפה, וזרועו מונחת על הילדה בנונשלנטיות. היא לבושה שמלה קצרצרה וגרבונים, נטויה אליו כולה, נסרחת על גופו בתנוחה לא נוחה בעליל, מכווצת את עצמה כדי להצליח להיכנס אל התצלום, או כדי להצליח להתחבק איתו. על השולחן מונחים בקבוק זכוכית ריק, כוס מים וספל קפה, כמו מנבאים את סדרת תצלומי הכלים של הבת שתגדל. אחרי רצף התמונות שבספר, התמונה הזאת כמעט מזעזעת במה שהיא חושפת ובעיקר במה שעדיין נסתר, מאחורי משקפיו הכהים של האב ומתחת לצל המוטל על אזור ירכיו. וזו גם התמונה היחידה, ככל הנראה, שצילמה האם."

שירה סתיו, מוסף ספרים, הארץ