איציק מאנגר (1969-1901) היה מגדולי המשוררים ביידיש ומגיבורי התרבות הנערצים והאהובים ביותר שלה, "טרובדור" עממי, ובו בזמן מודרניסט מהפכן ונועז. הוא שאב מן המקורות אך גם ידע לברוא אותם מחדש, בצלמו ובדמותו, וזכה ששיריו יתקבלו כהד אותנטי של תרבות ושל תקופה. בשנת 1936 התפרסם בוורשה קובץ שיריו מגילה-לידער (שירי המגילה), שבו הוצגו גיבורי מגילת אסתר כדמויות הלקוחות מהווי חייהם היומיומי של יהודי מזרח אירופה. היה בשירים אלה שילוב כובש לב של הומור, עממיות וליריות, וגם תרכובת מחוכמת של מסורות מדרשיות וספרותיות עתיקות עם המסורת החיה של ה"פורים-שפיל", שהרחיבה את סיפור המגילה והוסיפה לו דמויות ועלילות חדשות. שירי המגילה התחבבו על קהל קוראי יידיש בכל העולם והוכרו כיצירת מופת. ישראלים ותיקים יזכרו אותם בנוסטלגיה בזכות הצלחתה המסחררת של ההפקה המוזיקלית שהועלתה בשנות השישים בתיאטרון החמאם ביפו ישראלים צעירים יותר התוודעו אליהם לאחרונה עם העלאתה שוב בתיאטרון יידישפיל. מהדורה דו-לשונית זו מבקשת לא רק לשמר את מורשתו של אחד היוצרים הדגולים של התרבות היהודית המודרנית, אלא גם להשיב שכיית חמדה למקום הראוי לה בתרבות הישראלית. שירי המגילה תורגמו מחדש לעברית, ולצד מבוא מקיף על המשורר וספרו צורפו לכל שיר דברי הסבר על מקורותיו הספרותיים ועל הרקע ההיסטורי המשתקף בו.
מן הביקורת:
"חשיבותה של המהדורה היפה הזאת בכך שהיא מבקשת להציב את שירי המגילה תחת העין, להשיב אותם אל מחזור הקריאה, להפעיל אותם באיורי רצף כמו בסרט אנימציה. לכן רבותיי, תנוח דעתכם. אין זה מפעל ריאקציונרי שמגיח מן המרתפים המאובקים של הארכיון בירושלים, או חלילה מבין המדפים של הספריה האוניברסיטאית. זו מהדורה המבקשת ליהנות מהיצירה של מאנגר ולאהוב אותה עכשיו. לא פעם."
לילך נתנאל, מוסף ספרים, הארץ, 16.3.11
פרק מתוך הספר
© כל הזכויות שמורות 2010 לדוד אסף, לחרגול הוצאה לאור בע"מ ולהוצאת עם עובד בע"מ
שִׁירוֹ שֶׁל הַכָּרוֹז
שֶׁקֶט, יְהוּדִים, נַתְחִיל
בְּהַצָּגַת הַפּוּרִים-שְׁפִּיל!
מִין פּוּרִים-שְׁפִּיל כְּמוֹ פַּעַם,
עִם חֲרוּזִים וְטַעַם.
כָּל מִי שֶׁבּוֹ יִקְרָא --
יַזִּיל דִּמְעָה מָרָה.
כָּל מִי שֶׁלּוֹ יַקְשִׁיב --
יִצְחַק וְגַם יַרְטִיב.
וְכָךְ בָּאִים, בְּלֹא מִלָּה,
כָּל גִּבּוֹרֵי הַמְּגִלָּה:
הַמֶּלֶךְ הַשִּׁכּוֹר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
תָּמִיד צָמֵא לְיֵין תִּירוֹשׁ.
אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה -- חֲדָשָׁה בַּשּׁוּק,
וּוַשְׁתִּי בִּקְרִינוֹלִינָה וְחִשּׁוּק.
מָרְדְּכַי, חָכָם עַתִּיק,
וְהָמָן הָרָשָׁע, נָבָל וָתִיק.
זֶרֶשׁ, הַמְכַשֵּׁפָה,
מְקַלֶּלֶת -- מַגֵּפָה.
וַיְזָתָא, עוֹרֵך הַמְּקוֹמוֹן,
מְקַשְׁקֵשׁ בַּקּוּמְקוּמוֹן.
וּבֵין כָּל אוֹתָם אִישִׁים דְּגוּלִים
נֶחְבָּא פַסְטְרִיגָתָא אֶל הַכֵּלִים.
עוֹמֵד לְבַדּוֹ בִּכְאֵבוֹ,
שׁוֹפֵךְ אֶת אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ.
בְּקִצּוּר, נְסַפֵּר הַכֹּל,
עַל יוֹם מִסְפֵּד וְיוֹם מָחוֹל.
כָּל זֶה נִמְצָא כָּאן בַּסִּפְרוֹן --
שִׁמְרוּ זֹאת טוֹב בַּזִּכָּרוֹן!
וְאִם אַפְלִיט שְׁקָרִים קַלִּים...
שְׁבוּ נָא בְּשֶׁקֶט -- מַתְחִילִים!
2. מַדּוּעַ נָשָׂא מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ?
"מִי זֶה אוֹתוֹ יְהוּדִי גִּבֵּן
אֲשֶׁר לוֹטֵשׁ עֵינַיִם,
סוֹבֵב סְחוֹר-סְחוֹר, כּוֹרֶה אָזְנוֹ,
לְלַחַשׁ-סוֹד בִּשְׁנַיִם?"
"אוֹי, טִפְּשׁוֹן חָבִיב שֶׁלִּי,
אֵיךְ לֹא תֵּדַע, יַלְדּוֹן?
מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק מִן הַמְּגִלָּה
הוּא-הוּא הַיְּהוּדוֹן.
חֵן נָשָׂא בְּעֵינֵי מַלְכֵּנוּ,
הַשּׁוֹטֶה מִכָּל אָדָם,
שֶׁמִּשְׁתַּכֵּר יוֹמָם וָלֵיל
וְאַף לוֹ אֲדַמְדַּם."
"אַךְ לָמָּה זֶה נָשָׂא הוּא חֵן
בְּעֵינֵי הַשּׁוֹטֶה בָּאָדָם,
שֶׁמִּשְׁתַּכֵּר יוֹמָם וָלֵיל
וְאַף לוֹ אֲדַמְדַּם?"
"כִּי פַּעַם בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיל, בַּשַּׁעַר,
אֶת בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שָׁמַע,
אֵיךְ אוֹמְרִים הֵם: 'אֶת הַמֶּלֶךְ
עָמֹק נִקְבֹּר בָּאֲדָמָה!
מֶלֶךְ רוֹדָן, עָרִיץ חָשׁוּךְ,
תִּכָּנֵס הָרוּחַ בְּאִמּוֹ!
רַעַל בִּגְבִיעוֹ נָשִׂים,
סַם מָוֶת בְּדָמוֹ.'
בִּגְתָן וְתֶרֶשׁ כָּךְ סִכְּמוּ
וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם בְּלִי מִלָּה,
וּמָרְדְּכַי עַל שְׁנֵיהֶם הִלְשִׁין
בְּנִגּוּן הַמְּגִלָּה.
וְהַמֶּלֶךְ נִתְקַף אָז כַּעַס
וַיְצַוֶּה בְּלִי שְׁהִיּוֹת:
אֶת שְׁנֵי הַמּוֹרְדִים הַלָּלוּ
לִתְלוֹת בְּנִפְרָד שְׁתֵּי תְּלִיּוֹת.
וּלְמָרְדְּכַי הַצַּדִּיק אָז אָמַר:
'לִסְחֹר תּוּכַל בְּשַׁעַר אַרְמוֹנִי,
בְּמִשְׁחַת שִׁנַּיִם, שְׂרוֹכִים וּשְׁקֵדִים,
וּבְסַבּוֹן כָּשֵׁר וְרֵיחָנִי'."
הַיֶּלֶד בּוֹהֶה, אִמּוֹ שׁוֹתְקָה,
הָעֶרֶב כְּחַלְחַל כִּתְפִלָּה --
וְחֶרֶשׁ זְבוּבִים יְזַמְזְמוּ עַל הַקִּיר
אֶת נִגּוּן הַמְּגִלָּה.
3. וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה
הַמַּלְכָּה בְּפִּיגָ'מָה יוֹשֶׁבֶת,
וּבֹקֶר מֻזְהָב בַּשָּׁמַיִם --
שְׁבִיב שֶׁל אוֹר אָז יִפְרַע צַמָּתָהּ,
יִגְלֹש שְׂעָרָהּ עַד בִּרְכַּיִם.
נִכְלֶמֶת אוֹמֶרֶת לוֹ וַשְׁתִּי:
"הִסְתַּלֵּק כְּבָר, חֻצְפָּן, טוּס וּפְרַח!
הַנַּח לַמַּלְכָּה לְנַפְשָׁהּ
וְלֵךְ לַמְשָׁרְתוֹת בַּמִּטְבָּח."
אַךְ הַשְּׁבִיב כַּנִרְאֶה לֹא מֵבִין,
שְׂפַת הַמַּלְכָּה לוֹ זָרָה.
עַל כֻּתָּנְתָּהּ הוּא זוֹחֵל, מִתְהוֹלֵל,
סוֹבֵב אֶת חֶלְקַת צַוָּארָהּ.
וּוַשְׁתִּי נִרְעֶדֶת: "בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה!"
לוּ רַק יָדַע בַּעֲלָהּ,
שֶׁכָּךְ הַמַּלְכָּה מִשְׁתּוֹבֶבֶת
עִם סְתָם אֵיזֶה פְּחוּת מַעֲלָה.
הוּא הָיָה... מַפְחִיד רַק לַחְשֹׁב...
וּפָנֶיהָ הָחִוְּרוֹת יוֹרִיקוּ:
בַּעַל טִפֵּשׁ וְגַם שִׁכּוֹר
יָכוֹל לִהְיוֹת קוּקוּרִיקוּ.
לַמַּרְאָה אָז תִּפְסַע. מַה יָּפָה הִיא.
גֶּנֶרָל קָשִׁישׁ וְרַב-חֵשֶׁק
בִּגְלָלָהּ הֵן יָרָה בְּרֹאשׁוֹ
בַּחֲצַר מַחְסַן הַנֶּשֶׁק.
"יָפָה וּטְהוֹרָה..." אֲבָל הָעִקָּר,
הַנֶּשֶׁף בַּלַּיְלָה יַתְחִיל:
פִּרְחֵי קְצֻנָּה, בָּלֶט, שִׁיר זֶמֶר,
שַׁמְפַּנְיָה, צְחוֹק וָגִיל.
רַק הָמָן יוֹשֵׁב לוֹ בַּבַּיִת
וּמַגְעִיל אֶת נִשְׁמָתָהּ.
נוֹכֵל, נוּבוֹרִישׁ, זֶה בָּרוּר לָהּ
שֶׁהוּא גַּם שׂוֹנֵא אוֹתָהּ.
"זוֹסְיָה!" -- צָצָה פִּתְאֹם חַדְרָנִית --
"תְּנִי לִי שִׂמְלָה מְשַׁגַּעַת!"
וְחֶרֶשׁ בַּלֵּב יִבְכֶּה דְּבַר-מָה,
אַךְ וַשְׁתִּי אֵינָהּ שׁוֹמַעַת.









