איציק (יצחק) מַאנְגֶר נולד בשנת 1901 בצ'רנוביץ (אז עדיין חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית). ב-1919 נדפס שירו הראשון בבוקרשט. כשהיה בן עשרים ושבע עבר להתגורר בוורשה, בירת פולין העצמאית, שהיתה אז המרכז החשוב ביותר של סופרי יידיש. בימי ורשה זכה מאנגר לפרסומו הגדול - בין היתר הודות לחומש-לידער (שירי החוּמש), ולמגילה-לידער (שירי המגילה). ב-1940 הצליח להימלט ללונדון, ומכאן ואילך לא מצאה עוד כף רגלו מנוח או נחת. הוא עלה ארצה רק בשנת 1966, וחי בישראל עד מותו בשנת 1969. מאנגר היה מגדולי המשוררים של ספרות יידיש המודרנית, שידע לפרוט על נימים חבויות ולהרעיד לבבות, ובו בזמן מודרניסט מהפכן ונועז. הקורא הישראלי מכיר מן הסתם כמה משיריו המתורגמים והמולחנים, כמו "על הדרך עץ עומד", שתרגמו (כל אחד בנפרד) בנימין טנא ונעמי שמר או "בלדה לבת הטוחן" (או "בת האופה") שתרגמו יעקב שבתאי ודן אלמגור.