דן צלקה (2005-1936) נולד בוורשה. במלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לברית-המועצות, גורש איתה לסיביר ועבר אחר-כך לקזחסטאן. בגיל עשר חזר לפולין וגר בעיר ורוצלב. למד מדעי-הרוח באוניברסיטה של העיר, ובשנת 1957 עלה לארץ. אחרי שהות בקיבוץ ושירות צבאי המשיך את לימודי ההיסטוריה והפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב ואת לימודי הספרות הצרפתית בגרנובל. עם שובו לתל-אביב היה יועץ ספרותי ללהקת התיאטרון 'במת השחקנים' (1966) וערך את "משא", (מוסף הספרות של 'למרחב'). אחרי שהות באנגליה ובאיטליה ערך את רבעון אגודת הציירים 'ציור ופיסול'. הוא זכה בפרס ברנר (1976), בפרס היצירה (1972, 1991, 1997), בפרס אלתרמן על הרומן אלף לבבות (1992), בפרס אקו"ם על עננים ודפים מהודקים באטב כספרי הפרוזה הטובים של שנת 1994, ובפרס אקו"ם על מפעל חיים (2000). בשנת 2004 זכה בפרס ספיר על ספר האלף-בית.