פרק מתוך הספר

© כל הזכויות שמורות

'ההמצאה המופלאה הזו'

מבין אינספור הישגיה של האנושות, לשפה שמור ללא ספק מקום של כבוד. המצאות אחרות – הגלגל, החקלאות, אטב-הכביסה – חוללו תמורות בקיומנו החומרי, אך הופעתה של השפה היא שעשתה אותנו בני-אדם. שאר ההמצאות מחווירות ביחס לשפה, משום שכל מה שאי-פעם השגנו מותנה בקיומה של השפה ונובע ממנה. ללא שפה לא היינו יכולים לעולם לצאת לדרך: להעפיל אל השררה שיש לנו על שאר בעלי-החיים, ואפילו על איתני הטבע עצמם.

אך השפה היא ראשונה במעלה לא רק בשל העובדה שקדמה לשאר ההמצאות. היא מכשיר מתוחכם להפליא בזכות עצמו, המבוסס על רעיון גאוני בפשטותו: 'ההמצאה המופלאה הזו, היודעת להפיק מעשרים וחמישה או שלושים צלילים מגוון אינסופי של מבעים, אשר כשלעצמם אינם דומים כהוא זה למה שמתרחש במוחנו, אך מקנים לנו את היכולת לשתף אחרים בצפונותיו, ולחשוף בפני אלה שאינם יכולים לרדת לעומקו את כל דמיונותינו ורחשי לבנו.' כך, ב-1660, זיקקו חוקרי הדקדוק בעלי השם ממנזר פּוֹרט-רויאל ליד ורסאי את מהותה של השפה, ומאז ועד היום לא ראה מִפעלה האדיר שבחים רהוטים מאלה. עם זאת, בכל שירי ההלל הללו יש פגם אחד, שכן מחווה זו לסגולותיה של השפה מצניעה סתירה פשוטה אך מכרעת. השפה היא המצאתה הגדולה ביותר של האנושות – להוציא, כמובן, את העובדה שהיא מעולם לא הומצאה.

הפרדוקס הזה עומד ביסוד הקסם שמהלכת עלינו השפה, ואוצר בתוכו רבים מסודותיה. הוא גם נושאו של ספר זה.

לעיתים קרובות נדמית השפה כמלאכת מחשבת כזו, שקשה להאמין שאיננה מעשה ידיו של חרש-אמן. אחרת איך נסביר את העובדה שכלי זה מצליח להפיק כל-כך הרבה משלושים וכמה רסיסי צלילים דלים? 

כשלעצמן, הקונפיגורציות האלו שמייצר הפה - בּ, ט, ד, פּ, פ, ק, ג, ש, אַ, אֵ וכן הלאה – מסתכמות בלא יותר מכמה פצפוצים ושִרקוּקים אקראיים, רעשים מקריים שאין להם שום מובן, שום כושר להביע, שום יכולת להסביר. אך אם מכניסים אותם לתוך מערכת גלגלי השיניים של מכונת השפה, ונותנים לה לארגן אותם במערכיה המיוחדים, כי אז אין דבר שנבצר מזרמי האוויר חסרי המשמעות האלה לעשות: ממרמור על שממון החיים הנצחי ('לא הלילה, ג'וזפין') ועד פענוחו של הסדר היסודי העומד בבסיס היקום ('כל גוף שואף להתמיד במנוחה או בתנועה קצובה בקו ישר, כל עוד סך הכוחות הפועלים עליו שווה לאפס').

אך המדהים ביותר ביחס לשפה הוא שלא מוכרחים להיות נפוליאון או ניוטון כדי להניע את גלגליה. מכונת השפה מאפשרת לכל אחד – ממלקטי המזון הפרה-מודרניים בערבות הסוב-טרופיות ועד לפילוסופים הפוסט-מודרנים בישימון הפרוורים – לצרף את הצלילים חסרי המובן האלה למגוון אינסופי של משמעויות דקות, והכל כמדומה ללא שמץ מאמץ. אך הקלילות המטעה הזו היא בדיוק מה שעומד בעוכריה של השפה, שכן בחיי היומיום הישגיה נתפסים בדרך כלל כמובנים מאליהם. מכונת השפה כל-כך משומנת, שרק לעיתים רחוקות אנו עוצרים ומשתאים על כל התושייה והמומחיות שהיו נחוצות כדי שתפעל. השפה מסתירה את אמנותה.