השפה, אולי יותר מכל דבר אחר, היא מה שמאפיין בני-אדם. שפות מורכבות ורבות-פנים הן נחלתם של השבטים הנידחים ביותר והתרבויות הקדומות ביותר, ועם זאת ברור לרובנו שהשפות לא היו קיימות מאז ומעולם, שהן לא ניתנו לנו על-ידי אלוהים ושאיש לא המציא אותן. הן נולדו מתישהו והתפתחו איכשהו, אבל איך? גיא דויטשר מציע בגלגולי לשון הסבר מקורי, מרתק ומשכנע לשאלה. בצירוף של העזה ותבונה הוא מתבסס על תגליות חדשות בבלשנות מודרנית וחושף את כוחות היצירה הנעלמים שפועלים בתקשורת בין בני-אדם. הוא מראה שכמו בגיאולוגיה על-פי לייל או באבולוציה על-פי דארווין, אותם תהליכים המתחוללים נגד עינינו בשפות השונות, תהליכים חוזרים ונשנים של הרס ובנייה, יכולים להסביר איך מהמילים הראשונות של האדם הקדמון יכלה להיווצר המורכבות המופלאה של כל שפה אנושית, איך נולדו ונולדים יצורים לשוניים חדשים, מילים, משמעויות ומבנים תחביריים. בספרו המלומד והמשעשע כאחד עובר דויטשר בזריזות מפתיעה מבבלית עתיקה לטורקית מודרנית, מאנגלית של ימי-הביניים לעברית עכשווית, ולשפות רבות אחרות, ומביא שלל דוגמאות מאירות עיניים לסיפור הדרמטי של אותם כוחות מסתוריים שהולידו את הדבר המופלא הזה, שפת בני-אדם.
מן הביקורת:
הספר הכי מעניין שקראתי השנה. ספר על ההמצאה האנושית הגדולה והמסעירה ביותר – השפה. ספר על מילים ועל משפטים, על חייהם ועל מותם של עיצורים ושל דימויים. חכם ומשעשע, ידעני ומאלף. מומלץ גם לשנה הבאה.
מאיר שלו, ידיעות אחרונות, 12.9.07
"ספר משעשע, מחכים, שאי אפשר להניח מן היד, ושעשוי לרתק גם את מי שלא פתח ספר בלשנות או חקר הלשון מימיו. לספר הזה חובר מתרגם מצוין, עמרי אשר... שמצא את המשלב הנכון, את הטון הנכון ואת המילים הנכונות." "ספרחובה לכל מי שהלשון מעניינת אותו... מציע מתווה מרתק לדון בחידה הזו בדרך משוכללת..."
רוביק רוזנטל, מעריב, 1.6.07
"[דויטשר] לוקח אותנו בקלילות למסע מסחרר בין תקופות ובין שפות אקזוטיות ומוכרות..." "ההסבר אינו ניתן לתמצות, והוא יפה ומעמיק מכדי לגרום לו עוול כזה. מומלץ להקדיש לו זמן ומחשבה בעזרת הניתוח המפורט של דויטשר, מה עוד שהוא כתוב בצורה משעשעת וחיה, ומשלב אנקדוטות נחמדות להמחשת התיאוריות הכבדות ביותר."
ניצה בן-ארי, ידיעות אחרונות, 15.6.07
"הנה יצירה של להטוטן מיומן שהוא גם בלשן רציני ואיש עם חוש הומור מצוין וחיבה לאבסורדים קטנים וגדולים: אחרי הקריאה תחליטו איזה תואר מתאים יותר לגיא דויטשר, וגם תדעו יותר מכפי ששיערתם שתרצו לדעת על התהליכים שבהם שפות נולדות, פורחות, נהרסות ומשתנות כל העת. בניגוד למחבר, לא תיאלצו ללמוד שפות שמיות עתיקות, רוסית או תורכית או דיאלקטים של אמריקנים ילידים כדי להבין את הסבריו המאלפים והמרתקים על מוצא השפה והדרכים המרתקות שבהן היא מתפתחת."
אריאנה מלמד, ynet, 6.6.07
"מעורר מחשבה להפליא. הספר הזה ממש ירחיב את דעתכם."
אינדפנדנט
"כתיבתו המשעשעת של דויטשר וכשרונו כמספר סיפורים מיומן עושים את הספר להיסטוריה מענגת ומלאת קסם של השפה."
פאבלישרס ויקלי
"קריאת חובה... במיוחד לכל אלה שלא מפסיקים להתלונן על הידרדרות השפה לשפל המדרגה."
סאנדיי טלגרף
פרק מתוך הספר
© כל הזכויות שמורות
'ההמצאה המופלאה הזו'
מבין אינספור הישגיה של האנושות, לשפה שמור ללא ספק מקום של כבוד. המצאות אחרות – הגלגל, החקלאות, אטב-הכביסה – חוללו תמורות בקיומנו החומרי, אך הופעתה של השפה היא שעשתה אותנו בני-אדם. שאר ההמצאות מחווירות ביחס לשפה, משום שכל מה שאי-פעם השגנו מותנה בקיומה של השפה ונובע ממנה. ללא שפה לא היינו יכולים לעולם לצאת לדרך: להעפיל אל השררה שיש לנו על שאר בעלי-החיים, ואפילו על איתני הטבע עצמם.
אך השפה היא ראשונה במעלה לא רק בשל העובדה שקדמה לשאר ההמצאות. היא מכשיר מתוחכם להפליא בזכות עצמו, המבוסס על רעיון גאוני בפשטותו: 'ההמצאה המופלאה הזו, היודעת להפיק מעשרים וחמישה או שלושים צלילים מגוון אינסופי של מבעים, אשר כשלעצמם אינם דומים כהוא זה למה שמתרחש במוחנו, אך מקנים לנו את היכולת לשתף אחרים בצפונותיו, ולחשוף בפני אלה שאינם יכולים לרדת לעומקו את כל דמיונותינו ורחשי לבנו.' כך, ב-1660, זיקקו חוקרי הדקדוק בעלי השם ממנזר פּוֹרט-רויאל ליד ורסאי את מהותה של השפה, ומאז ועד היום לא ראה מִפעלה האדיר שבחים רהוטים מאלה. עם זאת, בכל שירי ההלל הללו יש פגם אחד, שכן מחווה זו לסגולותיה של השפה מצניעה סתירה פשוטה אך מכרעת. השפה היא המצאתה הגדולה ביותר של האנושות – להוציא, כמובן, את העובדה שהיא מעולם לא הומצאה.
הפרדוקס הזה עומד ביסוד הקסם שמהלכת עלינו השפה, ואוצר בתוכו רבים מסודותיה. הוא גם נושאו של ספר זה.
לעיתים קרובות נדמית השפה כמלאכת מחשבת כזו, שקשה להאמין שאיננה מעשה ידיו של חרש-אמן. אחרת איך נסביר את העובדה שכלי זה מצליח להפיק כל-כך הרבה משלושים וכמה רסיסי צלילים דלים?
כשלעצמן, הקונפיגורציות האלו שמייצר הפה - בּ, ט, ד, פּ, פ, ק, ג, ש, אַ, אֵ וכן הלאה – מסתכמות בלא יותר מכמה פצפוצים ושִרקוּקים אקראיים, רעשים מקריים שאין להם שום מובן, שום כושר להביע, שום יכולת להסביר. אך אם מכניסים אותם לתוך מערכת גלגלי השיניים של מכונת השפה, ונותנים לה לארגן אותם במערכיה המיוחדים, כי אז אין דבר שנבצר מזרמי האוויר חסרי המשמעות האלה לעשות: ממרמור על שממון החיים הנצחי ('לא הלילה, ג'וזפין') ועד פענוחו של הסדר היסודי העומד בבסיס היקום ('כל גוף שואף להתמיד במנוחה או בתנועה קצובה בקו ישר, כל עוד סך הכוחות הפועלים עליו שווה לאפס').
אך המדהים ביותר ביחס לשפה הוא שלא מוכרחים להיות נפוליאון או ניוטון כדי להניע את גלגליה. מכונת השפה מאפשרת לכל אחד – ממלקטי המזון הפרה-מודרניים בערבות הסוב-טרופיות ועד לפילוסופים הפוסט-מודרנים בישימון הפרוורים – לצרף את הצלילים חסרי המובן האלה למגוון אינסופי של משמעויות דקות, והכל כמדומה ללא שמץ מאמץ. אך הקלילות המטעה הזו היא בדיוק מה שעומד בעוכריה של השפה, שכן בחיי היומיום הישגיה נתפסים בדרך כלל כמובנים מאליהם. מכונת השפה כל-כך משומנת, שרק לעיתים רחוקות אנו עוצרים ומשתאים על כל התושייה והמומחיות שהיו נחוצות כדי שתפעל. השפה מסתירה את אמנותה.

